Normal
0
false
false
false
EN-US
X-NONE
HE
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-theme-font:minor-fareast;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}
החלטתי
לחזור כמו שהחלטתי לסגור. מתוך אימפולסיביות. המעשים האימפולסיביים דווקא בדברים
הקטנים בדרך כלל מובילים אותי למקומות טובים. במקום לכתוב החלטתי לדבר. במקום
לשמור סוד החלטתי לשתף ולמדתי להיות לבד ויחד.
אגב דברים
אימפולסיביים, אנחנו נוסעים להתחתן בקפריסין בעוד 10 ימים. במועד החתונה שנקבע
מראש (עוד כ-3 חודשים) נערוך טקס רפורמי או קונסרבטיבי, עוד לא החלטנו.
ביום שבת
אגב כתבה בעיתון שהסעירה אותו (וגררה אין ספור שאלות משפטיות בנוגע לבתי הדין
הרבניים) הוא פתאום שאל "למה אנחנו מתחתנים דרך הרבנות?"
"כי
אנחנו עצלנים ואני רוצה לרצות את ההורים." עניתי בלי היסוס. כבר חודשיים אני
יושבת בכל מיני קורסים שנוגעים לדיני משפחה בישראל ומתפתלת בכיסא בחוסר נוחות כל
פעם שאני חושבת שאני עתידה להינשא דרך הממסד הרבני. כל פעם אני מדחיקה ומתרצת את הבחירה ברבנות ע"י הרצון לגרום נחת למשפחה.
"בוא
ניסע לקפריסין." הצעתי בטון החלטי מלווה בטעם לוואי מהוסס.
"סבבה"
הוא עונה.
"יאללה,
בוא נחפש חבילות חתונה בקפריסין." אמרתי כשאני כבר בדרך לחדר המחשב (היינו
אצל ההורים שלי...).
תוך 10
דקות החלטנו שאנחנו נוסעים מיד אחרי שבועות. ביררנו את הפרוצדורה, עשינו סקר
מחירים והיום בבוקר היינו במשרד הפנים כדי להוציא תמצית רישום וסגרנו חבילת
נישואין בסוכנות נסיעות.
הרגשות
מעורבים. שמחה, התרגשות, חששות (כאלה שהם חלק אינהרנטי לי), בלי ספקות ותחושת
סיפוק מכך שאני עומדת על עקרונותי. הבנתי שההיסוס הוא בעצם הפחד לפגוע באמא שלי, לעצבן את אבא שלי ולגרום למריבה ביני לבין אחותי (החוזרת בתשובה). בדיוק על היסוסים כאלה הכרזתי מלחמת חורמה.
אני תוהה
אם החתונה האזרחית בקפריסין תגרע מהחתונה ה"אמיתית" שתכננו לנו. שאנחנו נתרגש פחות, שההורים יתרגשו פחות...
לפעמים אני
חושבת שהעמידה על העקרונות שווה את ה"סיכון". נוכל לספר לילדים שעשינו
את הנכון בעינינו ולא הלכנו עם הזרם...
לפעמים אני
חושבת שלא.
לפעמים נראה לי שאני צריכה להתאזר בסבלנות ופשוט לעשות ולגלות מאוחר יותר מה יקרה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
מאיה קיִן