שום דבר אינו מובן מאליו - יומנה של סטודנטית

12:30 בלילה. דפיקה בדלת, אני מתחילה ללכת לעבר הדלת ואז שומעת את המפתח מסתובב. הוא פותח את הדלת ומחבק: "אני מסריח מסיגריות. יש מים למקלחת?"

הוא באמת מסריח. אף פעם לא הפריע לי ריח של סיגריות כמו בימים האחרונים: "כן, תמיד." (יש לי אחלה דוד שמש. איזה כיף לי)

הוא נראה לא טוב. עיניים אדומות, שפוף, חיבוק רופף, מלטף עופף.

אני הולכת למיטה והוא נכנס להתקלח. אני משתדלת לא להרדם. אני רוצה להיות ערה כשהוא יכנס למיטה. לחבק אותו קצת, להקשיב לו קצת. אני מתכננת לא לנהל שיחה כבדה. הוא עייף, רואים.

הוא נכנס למיטה, תופס אותי ומחבק: "אני לא יודע אם אני אמור להגיד את זה."

אני מלטפת אותו: "תגיד, נראה לי שאמרנו מספיק כדי שנוכל להגיד הכל."

"אני מפחד שלא תתעוררי."

עולות לו דמעות בעיניים. עולות לי דמעות בעיניים.

מה יקרה אם אני לא אתעורר? איך הוא יתמודד עם לספר להורים שלי שהריתי, הפלתי ומתתי?

איך ההורים שלי יגיבו? אני חייבת להתעורר. לפחות להתעורר.

"יהיה בסדר. כבר עשו לי פעם הרדמה מלאה וזו הרדמה מאוד קצרה. אל תדאג."

"את בטוחה שזה מה שאת רוצה?"

"מה? את ההפלה? לא. אני אף פעם לא אהיה בטוחה. אני רק בטוחה שאני לא יכולה להיות אם חד-הורית עוד לפני בגיל 25."

פתאום 25 נראה לי גדול מספיק כדי להיות אמא וגם אבא.

הוא מתרחק ממני קצת: "ומה אם הייתי רוצה את הילד?"

אני מסתכלת עליו: "אבל אתה לא רוצה. אז מה זה יעזור לנו לחפור במחשבות היפותטיות?"

הוא נאנח: "זה לא יעזור. ממה את מפחדת?"

הוא פתח את הסכר, הוא הביא את זה על עצמו. מצד שני נראה שהוא באמת רוצה לדעת מה מפחיד אותו. אז אני פורשת לפניו את הרשימה (אזהרה! הרבה אנטומיה נשית, הגברים שביינכם יכולים לעבור הלאה.):

• להתעורר בלי רחם.
• שיחוררו לי את הרחם בטעות. אז אני אשר עם רחם אבל כזה שלא עובד.
• להתעורר בלי יכולת להרות.
• לחטוף איזה זיהום. ולאבד את הפוריות.
• אי ספיקת צוואר הרחם – זה גם מוביל לאובדן פוריות ואי אפשר לדעת אם יש את זה עד שמנסים להרות שוב וזה לא הולך.
• הדבקויות של השחלות, הרחם.
• להיות חייבת לספר להורים.
• לא להתעורר.
• מה יהיה איתנו אחרי שזה יעבור.

"זהו. אני חושבת, ממה עוד אתה מפחד?"

"שלא תוכלי ללדת יותר, שיקרה לך משהו רע, ממה יהיה אחרי."

יש לי הרגשה שהוא אומר הכל מתוך פחד שעוד מעט אני לא אהיה. פחד שאם אהיה, אהיה פגומה והוא יצטרך לחיות עם אשמה.

אנחנו נאנחים ביחד.

אנחנו נאנחים ביחד. זו סוג של הקלה שהמצאנו לנו. אנחנו מחליטים להאנח ביחד בקול רם. כמה פעמים עד שיש איזו הקלה. זה באמת כיף. זה מצחיק אותנו.

עוד יחזרו ימים טובים יותר. עוד יטרידו אותי הצרות של כולם, יטריד אותי שיש עניים במדינה, שיש כפייה דתית, שאין יציבות פוליטית ושדברים פה לא עובד כמו שצריך.

עוד יטריד אותי שאני לא מבינה אנשים, עוד יטרידו אותי הלימודים, צרות של חברים.

וכשהדברים האלו יחזרו להטריד אותי אני אפסיק להתעסק בהריונות כושלים...

השיחה התנהלה אתמול בלילה.

מחר ההפלה.

ועכשיו קצת אינפורמציה יבשה. הפסקת הריון כירורגית:

גרידה (=ואקום, שאיבה), איך עושים את זה?

אין ממש הבדל בין גרידה בשבוע תשיעי לבין גרידה בשבועות מוקדמים יותר. אחרי סוף הטרימסטר הראשון זה הרבה יותר מסובך.