שום דבר אינו מובן מאליו - יומנה של סטודנטית

אנחנו עדיין יחד.

למרות הכל, בחרתי להאמין להסברים שלו.

המסקנה הסופית: הוא אוהב אותי לפעמים. הוא מתכוון לזה כשהוא אומר את זה אבל זה לא אומר שזה נכון ברגע שאחר כך.

מאז המשבר של יום שלישי שום דבר לא אותו דבר אצלי. אני עצובה, אני מרוחקת, חסרת ביטחון. אני מעדיפה להיות לבד אבל מבלה איתו זמן כדי לא לחרב בלי סיבה שברורה לי.

חוסר הביטחון שלי לא צריך להיות בי, אני לא אמורה (וגם לא עושה את זה הרבה) מפקפקת בזה שאני בסדר, שיש בי דברים שהם בסדר. אני מפקפקת בו, ברצון שלי להיות איתו.

אני חושבת שסכ"ה הוא רוצה להיות איתי לפחות כרגע.

אני מוצאת את עצמי שואלת אותו אם הכל בסדר, אם טוב לו, כשבעצם אני רוצה וצריכה לשאול את עצמי את השאלות האלה.אני מפחדת לעשות את זה. אני מפחדת לגעת בצרכים שלי, ברצונות שלי. היה טוב עד יום שלישי.

הוא רצה לגרום לקושי, אפילו לפרידה – זו נקודת יציאה נוחה. גם אם הוא התחרט באמצע הדרך הוא לא יכול לעצור את כדור השלג שהתחיל אצלי, בינינו. בינתיים, אני מחכה לחמסין.