רזית, רזית, רזית.
ד-ה. אני יודעת. סתם, תודה.
5 ק"ג זה לא צחוק!
לא היה כ-זה נורא. השלמנו, הייתי קצת לא נחמדה.
שתיתי דיאט קולה להשביע את הרעב.
טקס חפירות, התגעגעתי לשטויות בביתספר הזה, 'מה קרה?!' 'נפל חלון' כולם מסתובבים, 'סתאאאאם נו מאיפה אני יודעת' שולחים לכיווני מבטים כועסים.
כל האנשים באולם ספורט שולפים מחברות בשלוף אחד גדול, ומנפנפים, כולם.
מפעילים את המאוררים והאנשים פאקינג צורחים ומוחאים כפיים.
ביתספר דפוק, אבל אין מה לעשות, הוא משעשע ביותר.
מחלקת כיפים, חהחה. תרתי משמע.
אני הולכת להשביע את הרעב שלי בהרבה מים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
