לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


from the depths of the ocean shall we rise again

Avatarכינוי: 

בת: 35

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2009

הבלדה על ניקי וג'ק: 8. רגעים


ניקול נכנסה לבית, סוגרת את הדלת מאחוריה. "אני בבית," היא קראה לחלל האוויר. קולות עמומים ענו לה מהקומה העליונה; הילדים צופים בטלוויזיה. היא חייכה בסלחנות והניחה את התיק על השידה שליד הדלת.

"היי את," אמר קול מכיוון המדרגות. מישהו בכל זאת חיכה לה. היא ניגשה אל ג'ק בחיוך וחיבקה אותו. "איך היה בעבודה?" שאל.

"בסדר. אין לי מושג מה עשיתי כל היום."

"איך זה?" הוא הרים גבה.

"לא יכולתי להפסיק לחשוב עליך." ידיה אחזו במתניו. הוא קירב אותה אליו בחיוך ונישק אותה, נשיקה מלאת תשוקה וציפיה. היא התמסרה רק לרגע, ואז ניתקה ממנו בבהלה.

"ג'ק, הילדים."

"נו, באמת. הם שקועים בטלוויזיה." הוא הבזיק חיוך ונישק אותה שוב, לזמן קצר.

"שמור את זה לערב." ניקול לחשה באוזנו וניגשה למטבח, להכין ארוחת ערב.

 

ניקול שטפה את הצלחות האחרונות ובדיוק ניגבה את ידיה במגבת הצהובה שליד הכיור, כאשר ג'ק ירד במדרגות לאיטו, נאחז בחוזקה במעקה ביד אחת ובקב בידו השניה. ניקול נשאה אליו עיניים. "קיטי נרדמה?" שאלה בשקט.

"כן. היא מותשת. אני לא חושב שהיא תתעורר עוד בשעות הקרובות." הוא הביט בה במבט מלא משמעות. ניקול קרבה אליו וכרכה את המגבת סביב עורפו בחיבה. מזווית עינה הביטה בשעון. עשר. הילדים כבר ישנים עמוק. אחר הביטה בג'ק וחייכה.

"תן לי חמש דקות." היא נישקה אותו בעדינות בקצות שפתיו ועלתה במדרגות, מדלגת שתיים-שתיים.

 

לבדה בחדר, ניקול לבשה את הכותונת הדקיקה שקנתה לפני שנים ופיזרה את שיערה. היא חייכה לדמותה שבמראה ולרגע הרגישה כמו נערה, כפי שחשה בירח הדבש שלהם, בפעמים הראשונות. היא בדיוק יצאה מחדר האמבטיה כששמעה את ג'ק נכנס לחדר. הוא סגר את הדלת והשעין את הקב על הקיר. ניקול ניגשה אליו מאחור ומבלי שהבחין נעמדה לפניו וכרכה עצמה סביבו בנשיקה. הוא הצמיד אותה אליו בתאווה, נכסף רק אליה. היא התרחקה רק כשנזכרה בדבר-מה.

"מעלת את הדלת?" לחשה.

"כן." ידיו ליטפו את מתניה, ועיניו הביטו בה בשקיקה, גומעות את המראה האהוב בשלמותו. "זו שמלה נחמדה. שאקרע אותה מעלייך כבר עכשיו?" היתה קריצה שובבה בעיניו, והחיוך שהיה כה מוכר ריצד בקצות פיו. היא לא ענתה, רק נצמדה אליו בעוד נשיקה חסרת נשימה בעודה מושכת את החולצה מעליו. כעבור רגע נשרו גם המכנסיים, ובדרכם אל המיטה הרחבה נזנחה אף הכותונת הלבנה מאחור. וכשנאחזו זה בזו באותו רגע של תשוקה ואהבה, לא ראו דבר מלבדם.

 

בעומק הלילה, שכובה בזרועותיו של אהובה, הושיטה ניקול יד והתרפקה עליו עוד. ג'ק נגע בפניה בעדינות וליטף את שיערה, וכשנפגשו עיניהם לרגע, ידעו כי אינם זקוקים עוד למילים כדי להביע את אהבתם.

נכתב על ידי , 26/11/2009 12:19  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קאיה והמילים ב-18/5/2008 19:37
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקריספי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קריספי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)