ולכאורה עסקנו בשלנו
ולכאורה עסקנו בשלנו__________________________________________________________ |
| 2/2009
חסרי מרפא
[המוסיקה מתחילה לאחר 10 שניות]
בכל פעם שאבא שלי מתקשר נופלים מייד שנינו בחדווה חסרת מעצורים ובלתי נשלטת למשחק טלפוני של הבלים והתפלפלות לשונית, התחכמויות שלצופה מהצד הן ודאי בלתי נסבלות.
אבל אנחנו נהנים עד הגג, חוגגים יחסים דרך השפופ'
הנה דוגמא- הוא עשוי לענות לטלפון במילים: 'אירגון יוצאי זבֵּנביֵבְ והסביבה' כאשר לשנינו ברור שזה הוא ואז מתחילה שיחה הזויה על תביעותי מהאירגון ועל רצוני לקבע שלט על שמי במדרכה ליד בית האירגון וכן הלאה...
ובאמת אם אסתכל על זה מהצד יש משהו אידיוטי מראש בסצינה של שני אנשים בבתים שונים המדברים אחד עם השני כשהם מצמידים לראשם בננה מפלסטיק! אז למה לא לקחת את זה רחוק יותר?
מאז קיבלנו בילדותי את מכשיר הטלפון לביתנו, (מאוחר יחסית, הייתה החלטה קיבוצית נגד טלפונים) היה אבי כילד קטן מותח ומאתגר כל מטלפן, אולי הכל מתחיל מחסך בילדותו.
היום כשתמונתו מופיעה על צג הסלולר שלי אני כבר חושב באיזו התחכמות לקבל את פניו, זה עושה אותו שמח.
כשהוא שמח, גם אני שמח.
אמי ז"ל הייתה תמיד אומרת: "נו תפסיק כבר עם השטויות שלך בטלפון" אבל הייתה אומרת את זה באהבה רבה ועם חיוך. כיודעת שזה לא יפסק.
לעיתים אני מוצא עצמי היום מצטט אותה ואומר לו: 'תפסיק כבר עם השטויות שלך בטלפון' אבל מייד ממשיך ותוקע התחכמות משלי.
אחי גם הוא נגוע במחלה המשפחתית הזו ובהיותו שחקן לוקח את זה רחוק יותר למחוזות של אין קץ
הוא עונה לי בטלפון בתור מגוון דמויות מתוך ההצגות שלו או כדמויות שפגש ברחוב.
למרות הסבל הרב הנגרם לסביבתנו, אף אחד מאיתנו לא מתכוון להגמל מההרגלים הרעים שלנו
ואנו נחושים להמשיך ולברבר עצמנו עד לזרא בטלפון.
חסרי מרפא.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
בַּיִם