ולכאורה עסקנו בשלנו

הקרנה בקיבוץ, הסרט ילדי השמש, זוכה פרס וולג'ין, עוסק בהתפרקות היחידה הקיבוצית. בהתפרקות האידאולוגיה ואורח החיים המסורתי בקיבוץ. וכן בודק מה קורה לרצון היחיד כשהוא מוכפף לטובת הכלל וכולם חיים בשיוויון.

הסרט מסתיים, האורות נדלקים. רן טל בימאי הסרט קם לדבר ליד המסך. באופן סימבולי עולה יחד איתו פיליפני חביב וניגש לקשיש רועד בשורה הראשונה, ממיסדי הקיבוץ, מסייע לו לקום ומוליך אותו בזרועותיו החוצה, הבימאי זז מעט ומפנה להם דרך.

בדיברי הסיכום מוסיף הבימאי: הסרט עוסק בזיכרון שלנו שהוא סובייקטיבי, ומשתנה עם הזמן. אין זמן אמיתי להתרחשות בסרט. אין נארטיב. זה יכול להיות בכל זמן ב- 70 השנה האחרונות.

מי חשב לפני 70 שנה שנבדוק האם גם לשכני יש פיליפיני?