ולכאורה עסקנו בשלנו

שני דברים קצרים לשבת

שקט שאין יפה ממנו

"נניח לרגע מצב אוטופי, שבו השבת מצליחה להשתחרר מלפיתת הדוב של המפלגות הדתיות, והיא עומדת בפני עצמה, כערך תרבותי. ערך שמכיר בחומרנות חסרת הגבולות הטבועה בנפש האדם, ומכריח אותו לעצור יום בשבוע, להיות עם משפחתו, לעסוק בעניינים שברוח, אם במפגש עם חברים סביב המנגל באחד היערות, בטיול במדבר יהודה, או בבית הכנסת...".

"נניח לרגע מצב אוטופי, שבו יש לחילונים זכות בחירה. האם היינו בוחרים ששבת תהיה ככל הימים? האם היינו מוותרים על הרגע הזה ביום שישי, בסביבות ארבע אחר הצהריים בערך, שבו הכול נסגר, אי אפשר יותר לעשות סידורים (ברוך השם), ובבת אחת נפסקת ההמולה המתמדת הזו שאנחנו חיים איתה יום יום, ומשתרר שקט שאין יפה ממנו. האם אנחנו מוכנים לוותר על השקט הזה?".

"במלחמתנו הצודקת נגד השימוש הציני שעושים פוליטיקאים דתיים בשבת, עלינו להיזהר לא לשפוך את השבת עם המים".

(המאמר נכתב ביום שבת)

ענת גוב, מחזאית ובעלת טור בידיעות אחרונות