טוב, אז כמו שהבנתם, פרויקט "אוהבים 2007."

לדעתי זה רעיון שכל אחד צריך לאמץ לעצמו, ולהגיד לעצמו את הסיבות כל בוקר מחדש.

וזהו. אז הנה:

אוהבים.

אני אוהבת, כי אין לי סיבה למה לא.

אבא שלי? אבא הכי טוב שאפשר לבקש...ראיתם איך ישר התחלתי מאבא...???

החברים שלי? תמיד יהיו שם כשאצטרך.

הבית-ספר שלי? לא לומדים ימי שישי.

הכיתה שלי? לא נדפתקי בשום מובן כל שהוא.

הציונים שלי? לפחות לא מתחת לפני השטח.

המראה החיצוני שלי? שלמה איתו. מה לא בסדר?

הגובה שלי? הרי בקרוב כולם יגבהו גם הם.

המורים שלי? יסתדרו איתי בסופו של דבר.

זה שיושב לידי? אני אתנחם בעובדה שגם הוא ימות מתישהוא.

ואת הדברים שרציתי לשכוח? שכחתי.

ואת הדברים שאני רוצה לשכוח? אני אשכח.

האהבה שלי? אני יודעת שתחכה לי.

תמיד יהיו אנשים שיקבלו אותי כמו שאני.

תמיד יהיו אנשים שירצו אותי בסביבה.

תמיד יהיו אנשים שיעריכו אותי בשביל מי שאני.

תמיד יהיו אנשים שיבינו אותי ויתמכו בי.

תמיד יהיו אנשים שידעו מר להגיד לי כדי לעודד אותי.

תמיד יהיו אנשים שידעו להתחרק ולהתקרב בזמנים הנכונים.

תמיד יהיו אנשים שיחכו לי.

תמיד יהיו אנשים שיחייכו אליי.

תמיד יהיו אנשים שיעזרו לי לקום.

תמיד יהיו אנשים,

שתמיד יהיו שם בשבילי.

חשבתי על זה הרבה,

ואני לא הולכת להעביר למישהו. זין. הוא רוצה לשמוח, או לא, אני לא אכפה עליו להתחיל למנות סיבות.

ותודה ענקית לזה שיזם את הפרויקט הזה.

כי כן צריכים את זה.

אני לא מבינה הרבה,

אבל נמאס כשכל בלוג שני שנכנסים אליו קודר מצבעים של שחור או תמונות מזוויעות.

והפוסטים קודרים יותר מהעיצוב.

וזהו.

וזהו. אין לי מה לכתוב אז אני אתקע תמונה.

ועוד אחת.

חיוך...?