אני קוראת עכשיו את צופן דה וינצ'י.

אני פשוט חייבת לראות את הסרט אחרי הספר.

כשחזרתי היום מהמרכז ראיתי את אח של ילד מהשכבה שלנו הולך לכיוון הנגדי. זאת אומרת צועד מולי.

מתעלמים אחד מהשני, אין שום דבר חריג.

אבל מרחוק הרשיתי לעצמי להציץ לכיוון שלו.

ומשהו בהליכה שלו הזכיר לי אותו.

ויכולתי לדמיין לרגע שבאמת הוא הולך מולי..

משהו בהליכה שלו באמת מזכיר.

אחרי שעברנו את המרחק אחד של השני, עצרתי רגע והסתובבתי אחורנית.

והתמונה ההיא נעלמה.

תגידו כוסון. תגידו.

אתמול נסענו לאולפן הקלטות [מקצועי] להקליט את הפלייבק להופעה שלנו ביום העצמאות.

אני מניחה שאני צריכה תקציר קצר..הממ..וובכן, כל השנה בני המצווה, [גיל 13] עושים משימות בר מצווה. שזה כל מיני תרומות לקהילה/טיולים/ובסוף גם הופעה לכבוד יום העצמאות במושב.

זה נטחן לכולם במוח, אבל מי שם?

הקלטנו את זה חלקים חלקים. כל פעם מישהו אחר נכנס להקליט.

ואסו היה לנו לפשל בהקלטות כי היו שומעים את זה במופע וכאלה..

ואמא שלי נבחרה ללוות אותנו.

אחרי ההקלטה שלי ושל עוד כמה בנות,

אני: "אוי איזה סיוט מתתי לעשות את הגרעפס הזה עוד מהפזמון הראשון".

מיכל: "סתומה. סתכלי על הבעת פנים של אמא שלך."

אני: "אויש זה בסדר, יש זכוכית מפרידה בינינו, היא לא שומעת אותי כשאני עושה לה פאדיחות."

ספיר: "היא דווקא כן".

אני: [מסתכל על אמא שלי דרך המראה ואומרת] "אמא, אם את שומעת תרימי את הקמיצה."

אמא: מרימה את הקמיצה.

אני: [מסתכלת על מיכל ואומרת] "רואה? היא לא שומעת אותנו".

האישהנחמדשהקליטאותנו: "שקט שם!"

מיכל: "אני חייבת לשירותיםםם!!:

האישהנחמדשהקליטאותנו: "שקט שם!"

מיכל: "אה נכון. שומעים."

הפאדיחות הכי גדולות, קורות ליד האנשים הכי לא רצויים. מניסיון.

כמו הפעם ההיא שחשפו תמונה שלי מהגן כשכל השכבה מהמושב היתה אצלי בבית. בן *ונה מי שצילם אותי אז.

כשנירדמתי לי להנאתי בתוך קערת הקוטז'. מלוכלך מצידו. יאומ.

האם את כרגע מאוהבת?
עד מעל לראש.

מה את הכי אוהבת אצלו?
את החיוך העקום=/

מה היית משנה אצלו?
"אף אחד לא מושלם עד שמתאהבים בו"
וזה אומר, שלא הייתי משנה בו כלום.

עד כמה הוא אוהב אותך?
שאלה טובה.

מה היית רוצה שהוא ידע עליך?
שכל יום שהוא לא מדבר איתי, אני הרוסה לגמריי. לא ישנה, לא מדברת, לא צוחקת, לא זורקת בדיחות פה ושם, ואני אחרת לגמריי ממה שאני בדר"כ. [חוץ משבתות, שאז אני בכלל לא רואה אותו. וזה לא נחשב]

כמה זמן את אוהבת אותו?
אולי מהפעם הראשונה שהוא הסתכל לי בעיניים..

האם הוא יודע כמה שאת אוהבת אותו?
..כשאני מאוהבת, קשה ל-א לדעת את זה. אז אני מניחה שכן.

מה היית מוכנה לעשות בשבילו?
קעקוע ענקי על הגב של "אני אוהבת במבה." ..ואני שונאת במבה ברמות מטורפות. רמות כאלו שאפחד פה אפעם לא שנא שום דבר.

אז זאת הקרבה ענקית מבחינתי.

מאחת עד עשר, כמה את אוהבת אותו?
10, כמובן.

טוב,

אחרי הפוסט המאד הזוי של אתמול,

הבנתי  שאני מתחילה לקבל תדמית של ילדה הזוייה.

סורי, אנ'לא כזאת.

רק להבהיר.

שביתה.

שוב,

כמובן.

תבינו, כמה שביתות שלא יהיו,

הביצפר שלי מחזיר לנו את הימים שלא למדנו בחופש,

אושר גדול. מי לא רוצה ללמוד בחופש?!?!?!???

וחוצמזה, חינוך. אנשים. אנחנו צריכים את זה.

 מכירים את הקטע הזה שאתם רוצים לעדכן ופשוט אין לכם על מה?

זה בגלל שהחיים שלכם משעממים. זה לא קשור.

אתמול החזרות למופע היו פשוט מתישות. הלכתי באמצע.

הייתי צריכה להסביר לבמאית שלי 4 פעמים שאני לא מרגישה טוב וכ'ו כ'ו.

אתמול שיעור מתמטיקה...

עדי עברה לשבת מלפניי.

וטחנה לזו שישבה לידה את המוח.

אני: "היא חופרת לך מאיה?"

מאיה: "קצת. אבל את יודעת שורדים."

עדי: "יעל את רואה פה בור?!?!"

אני: עושה פרצוף של לא מבינה מה את רוצה ממני ואומרת

"לא."

עדי: "אז למה את חופרת?!?!"

מה הבעיה שלך לעזעאזל?!?!! קרועהP:

אתמול, בחזרה. אני ומיכל נואשות להשיג עבודה.

אני: "שרון אולי את יכולה למצוא לנו עבודה?"

שרון: "יעני עובדות? אם תשתפו לי את הבית אני אשלם לכן הרבה".

מיכל: "לא לא...לא כדאי לך שיעל תשתוף לך ת'בית."

       מיכל חמודה, שמעת פעם על דבר כזה שנקרה עבודה בעיניים? לא יעסיקו אתנו ככה בחיים.

                            לא אותי, בכל אופן.

                                                     אז בינתיים אנחנו ננסה לעשות כסף בהפעלת ימי הולדת לבנות בכיתה א'.

                                                                                       תודות למיכל.

משעמם נורא כשיש שביתוות.

כי בחופשים מתכננים לעשות דברים.

בשביתות אין לך מושג מה אתה עושה עם עצמך.

המףףףףףףףףףףף..

הלכתי לחרוש את הסרטים של s. king

את כל הסרטים שיש לי של אותו במאי. אז יום טוב=]