סתם פוסט של תלונות ומרמור.

אני מתה על סופות רעמים ויש אחת שמשתוללת כרגע בחוץ. אני חייבת לומר שזה מצב מאוד מוזר, להיות מרוצה, ליהנות מהחיים, ובאותו זמן להרגיש חרא מבפנים. לפעמים כאילו הכל קפוא שם, כל כך שאני מאבדת את התחושה. אבל זה רק בגלל הבלבול שבמצב האמביוולנטי הזה אני מניחה. כשיורדים לשורה התחתונה, אני רוצה שתהיה לי מישהי להתנשק איתה בסילבסטר ויודעת שגם אם אני אחליט סופסוף לאן לצאת זה יהיה לבד, ואני סתם אסחוב לילה שלם שיכורה ואומללה כי לא הצלחתי למצוא עם מי להתנשק, או כי מצאתי וזו סתם מישהי שמחר אשכח איך קוראים לה והרסתי לעצמי גם את הנשיקה הראשונה האמיתית.

טוב, אתם יודעים מה, נמאס לי, אני מוותרת. נשיקה ראשונה זה בולשיט. מה זה משנה עם מי ומתי. בסך הכל מצמידים שפתיים, ביג דיל. ולשון. זה יכול להיות לגמרי טכני. אבל סקס - זה שונה... אני מכירה את עצמי, אם זה יקרה זה רק עם הבן אדם הנכון, כי אחרת אני לא אצליח.

נכון שאני צריכה לשתוק? השעה מאוחרת מידי. ביי.