אני לא בסדר או שזה העולם?
אני רואה הרבה סרטים בטלויזיה בזמן האחרון, וכולם שם נפתחים, מדברים על רגשות, בוכים, מתגעגעים אחד לשני שאפשר למות.
אני בוכה לעיתים נדירות מאוד, אבל אתמול בכיתי. הייתי אצל הילדים שלי והבת שלי ביקשה שאני אשים לה סרט במחשב. היא רצתה את "חיבוקי" של יעל אבקסיס. מכירים? למי שאין ילדים בגיל המתאים, מדובר על ניסיון די אגרסיבי למכור בובה משונה עם 4 ידיים שקוראים לה חיבוקי, ואפשר לעטוף את הידיים סביב הילד כמו חיבוק ענק. בקיצור, 11 שירים על איך לא תהיה לבד אף פעם אם יש איתך חיבוקי. לא נורא ואיום בסך הכל, כי יעל אבקסיס היא אחת הנשים היפות ומוכשרות בארץ לדעתי, אבל שיר אחד שם פשוט גרם לי לבכות בטירוף.
נורא ניסיתי למצוא את המילים שלו באינטרנט איפה שהוא אבל מסתבר שזה יותר מסובך ממה שחשבתי, אז הנה בערך מה שאני זוכר:
מי יהיה איתי בגן
כדי שלא אהיה לבד
מי ידחוף בנדנדות
ישמור כשהן עולות
עולות וגם יורדות?
אמא, אמא, בואי איתי לגן!
מצטערת חמודה
לא אבוא איתך לגן
מחכים לי בעבודה
מי יהיה איתי בגן
כדי שלא אהיה לבד
מי יבנה איתי מגדל
גבוה ונפלא
מגדל שלא ירעד
אבא, אבא, בוא איתי לגן!
מצטער מתוקה
לא אבוא איתך לגן
מחכים לי במשרד
סבתא, סבתא, בואי איתי לגן!
מצטערת מתוקה
לא אבוא איתך לגן
כי אני קצת עסוקה
חיבוקי, חיבוקי, בוא איתי לגן!
אני? כמובן!
אתה תהיה החיבוקי שלי
ואני אהיה החיבוקי שלך
אפילו לכתוב את המילים האלה גורם לי להתחיל לבכות. אתם מבינים? זה שיר על ילד מסכן, ממש לא טוב לו בגן, משהו שם ממש גורם לו להיות אומלל, וההורים שלו עסוקים מידי בשביל לשים לב. או אולי במקרה שלי, אני פשוט לא שם כדי לדעת בכלל.
כואב לי כי אני מרגיש שלילדים שלי אין אבא לפנות אליו בדברים שהם צריכים. הם רואים אותי פעמיים בשבוע לכמה שעות וכל שבת שלישית וזהו. אני ממש לא מעורב בחיים שלהם.
כמה אני פוגע בהם?
וזה לא עוזר בכלל!
סתם, יום של דיכאון.
אני אעבור את זה, ונדבר שוב במוצ"ש, בסדר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
