גרושים ושונים

החלטתי לחזור לכתוב לנושא החם לפחות לכמה פעמים, סתם כדי לחזור לקצב כתיבה סביר, אז הנה:

הטעם שלי במוזיקה הוא קצת משונה. לא כל דבר אני אוהב, אני מנסה כמעט הכל לפחות פעם אחת, ומכיוון שאני גר בבית אחד עם התגלמות הפקאצה (אח שלי, שיהיה בריא) אני מקבל משלוח די סדיר של "מה שהולך עכשיו" ואת הרוב אני לא אוהב.

אבל, גם לי יש מועדפים שעשו לי את השנה במוזיקה, ומככבים עכשיו ברשימת ההשמעה שלי:

פינק - so what - שיר ענק. זה הכל. פינק מראה שלא משנה מי אתה, פרידה היא עניין כואב, וגם אם תגיד לעצמך שאתה המלך זה לא תמיד נכון.

crank that - soulja boy - לא שהשיר כזה מדהים, אבל תופעת הריקוד של השיר שרצה ביוטיוב מצחיקה בטירוף. תחפשו, אל תתביישו, זה קורע. וחוץ מזה שיש לי זיכרון אישי טוב מהשיר הזה, אבל לא נכנס לזה עכשיו.

קייטי פרי - I kissed a girl - בכמה פעמים הראשונות ששמעתי את השיר הזה לא אהבתי אותו, אבל אני חייב להודות שהתרגלתי. יש בו אפילו כמה שורות מעניינות.

מדונה -  four minutes - מה יש לדבר, המלכה עשתה זאת שוב. אין ברירה אלא להעריץ את האדמה שעליה דורכת המלכה הבלתי מעורערת של המוזיקה. שיר מצויין, קליפ מגניב, סאונד חדש, ואישה בת חמישים שבנות טיפש עשרה קונות דיסקים שלה. טוב, נו, צורבות.

אלא הגבוהים ברשימה שלי, והם נכנסו לרשימת ההשמעה שלי, כל אחד וסיבותיו ונסיבותיו הוא.

תהנו.