גרושים ושונים

לא סתם זנחנו את הניגון הזה, ובטח שלא לשווא.

עד כמה שמה שאני עומד לכתוב מעציב אותי, זו האמת לדעתי, ולכן אני מוכן לספוג את קיטונות הביקורת והתגובות הכועסות, ואני מבטיח שלא למחוק תגובות, חוץ מקללות חסרות תוכן כמובן.

בגמרא כתוב "בידוע שעשיו שונא ליעקב", כלומר שעובדה קיימת היא שישנה שנאה בינינו ובין בני דודינו הפלשתינאים. אני לא מאמין שיש משהו שיכול לשנות את זה. זה כמו המצב בין האנגלים והצרפתים, אירן-עירק, דרום-צפון קוריאה, רוסיה-יפן ועוד סכסוכים ארוכי שנים שלא שמעתם עליהם כי לא מעורבת בהם מדינת היהודים. אין לנו ברירה אלא להבין שהפלשתינאים לעולם לא יהיו שכנים טובים, ולעולם לא יהיה כאן הסכם שלום מרצון.

נסעתי לפני כמה שבועות במונית בירושלים, ומכיוון שהיינו בפקק התחלנו לדבר. הנהג היה ערבי ממזרח ירושלים וברדיו היו דיווחים על קסאמים. שאלתי אותו: "נניח שהכל נמצא על השולחן. ירושלים, יהודה ושומרון, רמת הגולן, עוטף עזה, על הכל מדינת ישראל תהיה מוכנה לוותר. מה צריך כדי שיהיה שלום?"

התשובה שלו הייתה מבט ארוך מחוץ לחלון ואז, בלשון רפה, "לא יהיה שלום, כי הכל שלנו".

ומכאן לשלב הבא שלי:

צריך להבין שזו מלחמה. ובמלחמה לא מאפשרים לתושבי מדינת האויב להישאר בשטח שלך. זה א' ב'. אין ברירה. אם אפשר לפנות יהודים בשביל "שלום", אפשר לפנות ערבים בשביל ביטחון.

ואל תגידו לי שזה לא כולם, שזה רק מיעוט רעשני וקיצוני, שהרוב רוצה שלום.

יש מיעוט צעקני וקיצוני, ויש רוב דומם ותומך.

ואין בגבולות המדינה שלי מקום לא לאלה ולא לאלה.