אני יודע שמה שאני אכתוב כאן עלול לגרום לתגובות כמו שקיבלתי בפוסט על פדופיליה, אבל זה מה שאני חושב. אם מישהו חושב שאני טועה, הוא מוזמן להגיב ונדבר.
על מה יש לנו לדבר עם החמאס?
בואו ניזכר רגע מי זה החמאס:
הם חטפו את גלעד שליט, ועד היום אפילו לא מוכנים לאנשי הצלב האדום להיפגש איתו.
הם מפציצים את שדרות ואת ישובי הנגב כל יום - הקסאמים לא סתם נוחתים, מישהו יורה אותם.
הם מבריחים נשק דרך גבול מצרים כל יום - שלא תחשבו לרגע שמשהו מהנשק הזה לא יופנה נגדנו.
אבל עכשיו הם רוצים לדבר.
למה?
כי פתאום קרה משהו שלוחץ עליהם.
פתאום מישהו החזיר להם. כמה אנשי חמאס מתו כתוצאה מחיסול של חיל האויר, והנה הם לא מרגישים בטוחים.
אז פתאום דחוף להם לדבר איתנו.
ואני אומר: מסתבר שזה מה שהם מבינים.
ניסינו הכל, לא?
הם אמרו שאנחנו צריכים לצאת מעזה, אז יצאנו. זה עזר? לא.
הם אמרו שאנחנו צריכים לשחרר אסירים, אז שחררנו. זה עזר? לא.
אז עכשיו אנחנו אומרים. אנחנו אומרים שהם צריכים להפסיק עם השטויות, כי לנו נמאס. כואב הלב לראות את תושבי שדרות, לראות מחקרים שאומרים ששבעים אחוז - שבעים אחוז! - מהם סובלים מתסמונת פוסט טראומתית. הגיע הזמן לגמור עם הסיפור הזה.
ושלא יפחידו אותנו ויגידו "אבל הם יפרצו בגל טרור שוב!" - טרור יש כבר עכשיו. קסאמים על שדרות זה טרור, לא גשם.
הגיע הזמן שנעמוד על שלנו.
כי זה מה שהם מבינים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
