גרושים ושונים

אני אחסוך מכם את הסוף של הבדיחה הטיפשית הזאת.

לדעתי, עד שלא יתפס, בין לאדן הוא איש השנה האוטומטי.

למה?

בואו נראה מה הוא עשה בזמן האחרון:

פיגוע אחד ממש גדול, וכלום מאז.

למה גרמו המעשים שלו:

מלחמה באפגניסטן, מלחמה בעירק, איומים על סוריה, היסטריה כללית בארה"ב, החמרה של בטיחות התעופה בכל העולם (בעיקר בארה"ב), השם שלו מוכר כמעט כמו קוקה קולה - בלי מסעות פרסום במיליוני דולרים, הוא המדד להצלחת המלחמה בטרור ואין טרוריסט אחר שיכול להגיד שהוא מפחיד כמוהו.

לפעמים, פעולה אחד יכולה לשנות את מהלך ההיסטוריה העולמית.

ובעניין אחר:

מה עבר עלי בשנה האחרונה?

די הרבה למען האמת.

אבל זה לא חשוב כמו מה אני לוקח איתי הלאה, לקראת 2008.

אני לוקח איתי את גרושתי לעתיד, מכיוון שהגירושין עדיין לא נגמרו, והכל עוד פתוח. אני לוקח איתי את העבודה החדשה שלי, שמאפשרת לי מספיק זמן לתחזק את הבלוג הזה, ואני לוקח איתי את החובות שלי, רובם בגלל הגירושין, כמה מהם חדשים משלי.

אני רוצה מאוד לקחת איתי תקווה, אבל כמה תקווה יש לגרוש בן עוד-מעט-30 שגר עם ההורים ושקוע בחובות עד צוואר?

אני רוצה לקחת איתי בריאות, אבל זה כבד על הרגל השבורה שלי.

אני רוצה לקחת אהבה, אבל אין לי אחת כזאת.

ויש דברים שאני רוצה להשאיר מאחור.

דבר אחד טוב לסיכום הפוסט הדיכאוני-משהו הזה:

נ' התקשרה אלי אתמול ופתחה לי את השבוע בכיף. תודה רבה לך.