גרושים ושונים

החלק המסובך בבישול סיני הוא הבישול.

ראיתם את הסרט "אוכל שתיה גבר אישה"?

זה סרט יפני מדהים, והוא מתחיל בסצנה של כמעט 15 דקות בו מראים אבא (שף מקצועי) מכין ארוחת ערב לבנות שלו. זו אחת הסצנות הכי יפות שראיתי, ומראות כמה אהבה הוא משקיע בכל מנה.

גם אני אוהב לשחק במטבח מידי פעם, ולמרות שאני רחוק מלהיות שף מקצועי, אני נהנה מאוד לבשל וחושב שאני לא רע בזה. אני בדרך כלל מכין את האוכל לשבת בבית וקובע חלק גדול מהתפריט. לדוגמה: לשבת האחרונה הכנתי מרק תירס סיני, פשטידת הודו ועוף מתובלת ותפוחי אדמה דרור.

אני תיכף אסביר למה תפוחי אדמה "דרור".

האוכל הכי מסובך שהכנתי אי פעם היה עוגת גבינה בשלושה טעמי שוקולד: בצל למטה בטעם שוקולד חלב, מילוי גבינה בטעם שוקולד לבן ובתוכו כדורי שוקולד בטעם שוקולד מריר. בין המרכיבים היו 6 חבילות (!) שוקולד בטעמים שונים, שני מיכלי שמנת מתוקה, 6 ביצים ועוד ועוד.

הבעיה היחידה בעוגה כזאת היא שלקח 4 וחצי שעות להכין אותה. אני לא מתכוון ל"לערבב הכל, לתת לזה להאפות 4 וחצי שעות", אלא 4 וחצי שעות של התעסקות בלתי פוסקת בעוגה. היה שווה? בוודאי. never again? גם בוודאי.

בזמן האחרון אני נמשך במיוחד לשני סגנונות בישול: הסיני והתנ"כי.

את הסיני נראה לי שפיצחתי: הצלחתי להבין כמה חשוב הדיוק בכמויות ואיך בנויים הטעמים שם. אפילו הכנתי עוף בשומשום שלא היה מבייש את מיטב המסעדות, ורוטב חמוץ-מתוק שהכנתי בעצמי שליווה אותו. מצויין.

בישול תנ"כי הוא מורכב יותר.

תחשבו רגע על מאכלים שאתם זוכרים שדיברו עליהם בתנ"ך:

נזיד עדשים, סולת בלולה בשמן, מצות וקורבנות.

מצות - לא בעיה, וגם אף אחד לא רוצה לא להכין ולא לאכול עד פסח.

קורבנות - גם לא בעיה, זה בסך הכל בשר צלוי.

נזיד עדשים - כאן מתחיל הסיפור. איך הופכים את נזיד העדשים ל"אדום האדום הזה"? אפילו אם משתמשים בעדשים אדומים, הוא לא יוצא אדום מאוד. אסור להשתמש בעגבניות כי בזמן התנ"ך לא הכירו את העגבניות (הן הגיעו שנים אח"כ מאמריקה). פפריקה היא הבחירה המתבקשת, אבל צריך כמות רצינית מאוד כדי לתת את האפקט. עדיין, לאור הנסיונות שלי, כנראה שבזה מדובר.

וסולת בלולה בשמן? תשאלו אימהות מבתים מרוקאים מסורתיים איך מכינים קוסקוס.

לעניין תפחי האדמה:

אצלנו בבית נהוג שכל מתכון שמביאים אלינו מקבל את השם של מי שהביא אותו. יש לנו מתכונים מפורסמים כמו "עוף הניה", "בשר צופית" ו"תפוחי אדמה דרור", שלמדנו מחבר לשעבר של אחותי.

אלה תפוחי אדמה טעימים בטירוף, וכל אחד יכול להכין. באמת, כל אחד. מי שירצה ויגיב יקבל את המתכון.

אני מניח שאלה מכם ששרדו את כל הפוסט אוכל הארוך והמשונה הזה תוהים בוודאי "למה לעזאזל הוא חושב שזה מעניין אותנו" וגם "יא, איך נהייתי רעב!".

העניין הוא זה: מאז ששברתי את הרגל לא יכולתי לבשל בכלל, והרגשתי ממש את הצורך. אז עכשיו שהורידו לי את הגבס, ואני יכול שוב לעבוד במטבח, אני מתכוון לצלול שוב למעמקי המטבח התנ"כי. את התוצאות אני אחלוק איתכם כאן.

וחוץ מזה, לא צריך להתחיל את השנה עם משהו שאוהבים?