גרושים ושונים

ראיתם את הפרסומת החדשה של "עוגת הבית" של אסם? זאת עם הילדה שנשרו לה השיניים, וברקע השיר "לכי ילדה אהובה"?

ראיתי אותה במוצאי שבת פעם ראשונה, ואשכרה יצאו לי דמעות.

בזמן האחרון אני מרגיש שאני הרבה יותר פגיע לכבי פתאומי וחסר פשר, כמו למשל כשאני שומע את "ועכשיו אתה חוזר בחזרה" של מירי מסיקה, רואה הצעת נישואין ביו-טיוב, או סתם חלק מרגש באיזה סרט. לא יודע מה יהיה איתי.

אני איש רומנטי. באמת! אל תסתכלו עלי ככה!

אני נורא אוהב את כל המחוות הקטנות, המתנות של תשומת לב באמצע היום, השקיעות בחוף והתכרבלות הדדית. כשאתחיל שוב לצאת, מי שתהיה איתי תוצף בכאלה דברים, אז כדאי שזאת תהיה מישהי שאוהבת שטויות כאלה. הבעיה שלי, אני חושב, היא בהתמודדות עם החיים האמיתיים, אלה של השיגרה. אני אוהב שגרה ונכנס לשיגרה די מהר, ואם השיגרה נוחה לי, אני נשאר איתה אפילו אם אני לא מאוד מאושר. זה מה שהוביל לנישואין שלי - זו הייתה שיגרה. אבל לא הייתה שם אהבה גדולה בכלל. אהבה גדולה הרגשתי עם ב'.

ב' עבדה איתי במשמרות לילה בעבודה הקודמת שלי. היא הייתה סגן אחראי משמרת, אבל לא של הקבוצה שלי. יצא שבלילות ישבנו אחד ליד השני. בלילות ארוכים וחסרי שיחות (עבדתי בשירות לקוחות טלפוני), התחילו להתגלגל בינינו שיחות. על הגירושין שלי,  שבאותו זמן רק התחילו, על הדייטים הגרועים שהיא יצאה איתם, על הכדורים נגד דיכאון שהיא הייתה צריכה באופן קבוע, על החיים בכלל ובפרט. הקשר בינינו העמיק כל כך מהר וכל כך חזק, שבוקר אחד אחרי העבודה יצאנו ביחד לבית קפה וישבנו לנהל שיחה של "יחסינו לאן", וזה עוד לפני שהיו רשמית "יחסינו" בכלל! קצת לפני השיחה ההיא, הצעתי לה לבוא איתי לים המלח, כי אבא שלי קיבל שם חדר זוגי חינם לסופ"ש, והיא אמרה שאם היא הייתה באה איתי היינו עושים משהו ששנינו היינו מתחרטים עליו. היא כנראה צדקה. הבעיה בשיחה הייתה שלשנינו היה ברור שיש כאן משהו חזק מאוד, אבל לשנינו היה ברור גם שבזמן שאני עוד לא גרוש ובזמן שהיא מחליפנ מינון בכדורים נוגדי הדיכאון שלה ונתונה לשינויי מצב-רוח די אלימים, זה לא קשר בריא לאף אחד. וכך יצא שהתרחקנו קצת, שמרנו מרחק ולא המשכנו להעמיק את הקשר. בסופו של דבר אני עזבתי עת העבודה ואת ירושלים, ואפילו שאני עכשיו גרוש, אני לא אחפש אותה, בעיקר כי חבר משותף אמר לי שהיא יוצאת עם מישהו עכשיו והיא נראית לו מאושרת, ואני לא רוצה להרוס לה שום דבר. מגיע לה קצת אושר בחיים.

סליחה על החפירות על הבוקר. פשוט שאני חושב שזה משהו שלא היה לי עם אשתי: קשר רגשי עמוק כל כך, תהום עמוקה שברגע שנפלת בה ברור לך שיש לך קשר עם האדם השני ושאיתו אתה צריך להיות. עם אשתי הייתה לי שיגרה.

איפה אנשים דתיים בני 30 פוגשים אנשים חדשים?

צריך לברר...

זה לא מה שרציתי לכתוב באמת, היה  לי בראש פוסט ארוך ודי מנומק על משהו אתמול בערב, אבל עכשיו מוקדם בבוקר ואני באמת לא זוכר. כשאני אזכר במהלך היום אני אעדכן, או לפחות אשים לי תזכורת לעדכן מחר בבוקר.