לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גרושים ושונים


החיים בעיני המתבונן, נקודת המבט האישית שלי על העולם

Avatarכינוי: 

בן: 47





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2008

אני לוקח בחזרה


דברים קשים נורא,

שאמרתי לך ואמרת גם לי,

כי כל מילה היא כמו סטירה,

כמו דקירה,

כל מילה שנאמרה...

אני שומע הרבה יהודה פוליקר בזמן האחרון. וגם מירי מסיקה.

יש משהו בקול שלהם, ביכולת המדהימה הזאת להעביר רגש חי, כואב ופועם.

כולי צמרמורות כשאני שומע את השורה הכי כואבת בשיר "עכשיו אתה חוזר בחזרה" - "אבל אתה יכולת להתקשר, אני יכולתי לענות, יכולת לדבר דקה עם הבנות"

בכלל, אני מאוד פגיע למוסיקה. מוסיקה משפיעה מאוד חזק על מצב הרוח שלי, ואני יכול להפוך לפעמים מקיצוניות אחת לשניה בזכות (או בגלל) שיר ששמעתי ונגע בי.

אבל לא לשם כך התכנסנו כאן, זו הייתה רק הערת פתיחה קטנה. בעצם זו הייתה קצת מהערת פתיחה, אלא הסיבה שבגללה אני כותב, אחרי ששמאתי את השיר שאיתו התחלתי את הפוסט הזה.

ומכאן לשאלת מיליון הדולר: האם אני לוקח בחזרה? האם אני מוכן לעבור הלאה, לוותר, לשכוח את כל מה שהיא עשתה לי במהלך השנתיים וחצי האחרונות? עבר כבר כמעט חודש מאז הגט, ואני לא חושב אפילו על נשים אחרות. אני בטוח שהיא כבר מחפשת, למעשה אני יודע, כי בפעם האחרונה שהייתי בבית עם הילדים ראיתי במועדפים במחשב אתר הכרויות גדול. איך היא יכלה לעבור הלאה כל כך מהר? זה לא כואב לה בכלל? רק אני מתפתל, מרחם על עצמי, דומע?

אני עושה מאמץ מודע לחשוב על דברים אחרים. משקיע בעבודה. חזרתי לבנייה של שיטת משחקי התפקידים שזנחתי כשכל זה התחיל. משחק מג'יק. משחק סטלרס. שומע מוזיקה טובה ורואה טלוויזיה מצחיקה. עוד לא היה לי אומץ להציץ באתר הכרויות. אני מפחד שאתם לא יכולים לתאר בכלל. כי אני, מה יש לי למכור? בן 30, גרוש, שמן, מקריח, בלי כסף בשנים הקרובות בגלל הסכם הגירושין, גר עם ההורים, מי תקח אותי?

אני מקנא באנשים כמו כמהין, סיטי בלונד ועוד כמה בלוגרים שאני קורא בקביעות (רשימה בצד) שהחליטו על שינוי והלכו איתו. אני פחדן עלוב לעומתם. אני צריך לראות פסיכולוג, אבל בינתיים אני אפילו לא מעיז לראות "בטיפול", כי ברור לי שאני אתפרק לרסיסים ויקח לי שבועות להתאפס מחדש. זה יבוא, זה בטוח, אבל עוד לא. בינתיים כל הרגשות שלי סגורים בקופסה גדולה, ואני יודע איפה הם, אבל לא יכול לטפל בהם עכשיו.

כן, אני יודע, זה לא בריא לסגור הכל, בסוף זה יתפוצץ, אבל אין לי ברירה.


ביום רביעי יש לי פגישה עם הבוס שלי, ואני מתכוון להראות לו איזה שינוי גדול הבאתי לתפקיד מאז שנכנסתי, ולבקש יותר כסף. אני מקווה שיש על מה לדבר, כי מצבי הכלכלי כרגע ממש לא טוב. אתם יודעים איך זה, הבנק מתקשר וכאלה...

יהיה טוב. זה בטוח.

השאלה היא רק מתי.

נכתב על ידי , 18/2/2008 09:40   בקטגוריות חפירה, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור, עבודה  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של troynightstar ב-19/2/2008 13:06



5,406
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , משפחתי וחיות אחרות , מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לtroynightstar אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על troynightstar ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)