גרושים ושונים

השנה הזאת היא לא כמו הקודמות.

פורים הזה הוא לא כמו הקודמים.

הפעם, בפעם הראשונה מזה עשר שנים, המטרה היא לצאת ולחגוג עם החברים שלי, אבל לחזר בינתיים אחרי נשים אחרות, חדשות, זרות.

כי הפעם אני לבד. אני לא נשוי, לא מאורס, לא בהליכים ולא ב"איזה מין סוג של קשר".

אז עכשיו השאלה הגדולה:

איך עושים את זה?

אתמול הייתי במסיבה של המשרד. היה מאוד נחמד, למרות שאני שוב תפסתי את התפקיד הקבוע שלי של צופה מהצד. כלומר, הייתי שם, באתי מחופש, שתיתי וצחקתי עם כולם, אבל לא באמת הרגשתי חלק מהחבורה. לא הייתי חלק בשיחה, לא הצטלמתי עם כל הבנות ותחפושות שלהן (כל אחת צלמה איזה 7000 תמונות של עצמה עם החברות שלה).

אז איך יוצאים מהמשבצת הזאת של משקיף? איך חודרים פנימה?

אולי אני פשוט לא בעל אישיות כזאת. לא תמיד מרכז תשומת הלב, לא תמיד ביחד עם כל החבר'ה, לפעמים קצת לבד או מאחור.

אבל אני מתכוון לנסות. אני הולך לצאת לכמה בארים בירושלים ולהזמין לכמה בנות כמה דרינקים. לנסות לפתח שיחה. לנסות לזרום עם זה.

כי המטרה הפעם היא לא לחזור לבד.

אז בנות ירושלים היקרות: אם גבר קצת שמן ומקריח שולח לכן דרינק לשולחן, תסמנו לו לבוא לדבר. מה יש. אולי יהיה טוב.