גרושים ושונים

שני הילדים החמודים שלי ישנים עכשיו בחדר השני, ואני כאן - לכתוב רגע על תחושה שבדרך כלל אין לי הזדמנות לדבר עליה.

אספתי אותם היום לקראת החג השני, והם יהיו אצלי עד מוצאי שבת. אמנם, אספתי אותם רק בערב, אבל דיברנו הרבה בדרך והיה ממש כיף. בדרך כלל, הם ישנים אצלי רק בערב שבת, כך שאין לי הזדמנות לכתוב (דתי, זוכרים?), אבל עכשיו זה הסתדר ככה.

אז ככה:

כל מה שאני רוצה לעשות זה להיכנס איתם למיטה ולישון איתם. זה הכי לא נוח בעולם, הם מטפסים עלי בלילה, דוחפים ידים ורגלים תוך כדי שינה, מדברים תוך כדי שינה, ועדיין זה מה שאני רוצה לעשות.

זאת - א ה ב ה.

אהבה אמיתית, כזאת שלא תלויה בשום דבר ובשום גורם, כזאת שלא הולכת לשום מקום ולא מצעה תמורה למעט אהבה חזרה.

אהבה כזאת אני רוצה.

אהבה שיהיה ברור לגמרי לשנינו שאין אפשרות אחרת, שלא יכול להיות שלא נהיה ביחד, אהבה סוחפת וסופנית.

זה הכל.

מה כבר ביקשתי? זה יותר מידי?

נ.ב. שמונה מנויים. כל הכבוד לכם. אני שומע עשרה?

נ.נ.ב. מישהו חיפש "ג'אפאניקה" בגוגל בריטניה, והגיע אלי. הסטטיסטיקות האלה מעסיקות אותי ממש יותר מידי...