גרושים ושונים

כשאהיה גדול אהיה נגר
ואבנה בתים אבל לא כלוב,
כשאהיה גדול אהיה זמר
ואשיר שיר שמח למי שעצוב.

כשאהיה גדול אהיה רופא
שנותן זריקות לכל מי שכואב,
כשאהיה גדול אהיה אופה
ולחם אפרוס לכל מי שרעב.

כשאהיה גדול אהיה צייר
ואצייר עולם יפה יותר,
כשאהיה גדול אהיה נגר
שעושה שולחן וכיסא ופסנתר.

כשאהיה גדול אהיה מלח
ואשיט אוניות בלב ים גואה.
כשאהיה גדול
כשאהיה גדול,
קודם שאהיה גדול,
ואחר כך נראה.

ראיתי את המילים של השיר הזה היום ונתקפתי דיכאון קשה. זה רק אני, או שעוד מישהו מרגיש ככה?