יודעים כל פעם כשאני בה להתיישב ליד המחשב ולהתחיל
לכתוב פוסט חדש כל הדברים שרציתי לספר ולהגיד נעלמים!
ופתאום אין לי שוב על מה לכתוב.
אך בכל זאת אני אנסה להתחיל במשהו…
לאט לאט כמו שאמרתי כבר הרבה פעמים הזמן חלף מהר,
ובמהירות רבה התקרב התאריך המאיים ביותר שממנו פחדתי
זמן קו רב 28.5.2008 !!! למי שלא יודעה זהו תאריך של
המתכונת בכימיה. אם להגיד את האמת אני לא חשבתי שאני
אשרוד בכלל. תמיד היה אפשר לחתוך ב 27.5.2008 חחח…
אבל למזלי אני עדיין שלמה =]
בכל זאת צריך להיות אופטימית ולקוות לטוב.
הייתם מאמינים איזה יום מטורף עבר עלי?...
ביום שישי האחרון הייתה לי מתכונת באנגלית
או שיותר נכון לומר שלוש מתכונות באנגלית
(כלומר שלושה שאלונים). למשימה כל כך קשה
הצטיידתי בשוקולד ומים! לכן בסופו של דבר חזרתי
הביתה בסביבות אחד. לאחר שנחתי קצת רצתי אחרי
החציות הייתי צריכה להביא לאילת בשיא החום ובאמצע המדבר.
כמו תמיד (מזמן האחרון) יצאתי מאוחר ונאלצתי לרוץ לאוטובוס
עם כל התיקים הכבדים שלי! הגעתי בשלום לתחנה המרכזית בבאר שבע!
ולמזלי הספקתי לאוטובוס היותר מוקדם ממה שתכננתי.
אבל מה?.. כמעט שלא היה שם מקום האנשים החוצפניים
השתלטו על שני מושבים!! על השני היה טיק!! "חוצפה"
אז אני נאלצתי לשבת הסוף האוטובוס ולצפות בקוצר רוח
שאגיה מהר אך הזמן בכלל לא חלף. אחרי שסוף סוף הגעתי לתחנה
לא היה לי מוסג אפילו לאיזה כוון ללכת ולאן לפנות.
"חשבתם פעם שזה טוב שעוברים אנשים בדרך?"
לי אישית לא היה אכפת עד אותו יום. אבל עכשיו אני מאוד שמחה שהם עברו
שם כי לבד לא הייתי מגיעה. כאשר כבר התקרבתי למלון הייתי כולי סחוטה
ובקושי הולכת, בנוסף לכך מרוב עייפות של מתכונות ונסיעות כל היום
לא קלטתי כלום ונאלצתי להתקשר ולשאול איזה אלף פעם את רחל וג'אנה איזה חדר אנחנו!
בערב הזמנו פיצה לחדר בסביבות ה 3 בלילה..."הייתם מאמינים שמשהו עובד בשיעה כזאת?"
עברו לנו לחקות איזה 40 דקות אבל במקום זה חיקינו איזה שעה...
אז יצאה ככה שאכלנו ארוחת ערב או יותר נכון בוקר בסביבות ה 4 בבוקר.
וזאת אני =]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
*~*~MuRzIk~*~*
