קשה, קשה לי עם המוות הזה, שבא בכמויות.

נעמי שמר במוצ"ש,

אחר כך הפיגוע במוצב אורחן,

ואז הקסאמים בשדרות והילד הפצפון הזה,

ואז אריק לביא (מה? איך זה קורה, פתאום?),

והדבר הראשון שאני רואה הבוקר, ה-sms שאחות של מישי מהשכבה נהרגה בתאונת דרכים.

וזה באמת קשה.

והכי קשה עם נעמי.

היא כל כך אהובה. היא כל כך בדָמי.

היא חלק ממני, היא שורש וחיבור למקומות אחרים וזמנים אחרים, וריחות אחרים,

ונופים, וחוויות, והדים של צחוק, והרבה כאב של יומיום, פשוט, שגרתי וקיים.

אז אני אחליף מדי פעם פה בצד שיר שלה.

שאזכור אותה, שתזכרו כולכם. אנחנו כל כך חייבים לעשות את זה. היא היתה משהו אחר. "ליגה אחרת", כמו שעירית לינור אמרה היום בגל"צ.

אגב, מילת השבוע לא הוחלפה.

היא תוחלף בע"ה בשבוע הבא. כשיהיו לי מילים.