ביצעתי את שתי השיחות.

הראשונה, הו זה באמת כבר היה מזמן. הוא לא מפחיד, הוא פשוט כהרגלו ואפילו גרוע מהרגיל.

אני שם בשבילו, ומצליחה להתמודד אבל זה שואב ממני כֹּחות נפש רבים, בהחלט מתיש.

השניה - אתמול בערב.

כל הכבוד לי שעשיתי את זה, ואפילו הצלחתי לומר דברים רגועים (ולהיות גם באמת רגועה) ובלי שום הִתחתנוּתִיוּת מיותרת. זה היה כל כך *מינורי* שברוך השם שאנחנו מתָקשרים ואני סמוכה ובטוחה שהוא הבין אותי.

כעת נמתין לדעת מה יילד יום.