ניגירי, מאקי, פוטומאקי, אפילו טונה אדומה, לא איכפת לי. כבר שבועות, חודשים, כמה זמן אני כבר משתוקק לסושי? אני לא יודע. אבל בכל פעם שאני מתכנן תכניות לנסוע לאיזושהי מסעדה שמגישה את הגלילים האלוהיים, משהו קורה. את הספר "בישול יפני במטבח ישראלי" שקניתי במגדל האופרה בקיץ שעבר אני יכול רק לקרוא, ולחכות ליום בו יתחילו למכור אצות נורי וג'ינג'ר טרי בג'מבו הקרוב לבית מגוריי. קשה, קשה. בעוד שבועיים אני אהיה בתל אביב ובי נשבעתי לשבור את הקללה ולהגיע לאיזור הנמל, שם לפי השמועות יש מסעדת סושי all you can eat. בנתיים, אני מתנחם בתמונה הנהדרת הזאת:

מישהו יכול אולי לתרגם את שמות הרכיבים מיפנית?