הפוסט הזה מובא אליכם באדיבות מחשבו של יוז'י ק., הישן בחדר הסמוך, אחרי כמעט שעתיים שאני מנסה להרדם על הספה של יוז'י ולא מצליח. הפוסט עלול שלא להגיע אליכם בשל חתולו של יוז'י, הידוע בכינויו "חתול, לא!", שמתעקש לזנק לי על המקלדת כל כמה דקות.

אז מה זה בכלל מוביאוקי? כמו קריוקי, רק עם סצנות מסרטים. אמרתי את המשפט הזה אתמול מספר דו-פעמי של פעמים, לפחות, כשהסברתי לאנשים שונים למה אני לא עובד ונוסע במקום זה לתל אביב ו/או ניסיתי לשכנע אותם להצטרף. רד פיש ולונג ג'ון, העורכים היפים והאמיצים של עין הדג, דיווחו על התופעה לפני כחודש וחצי, והמוביאוקי הישראלי הראשון התרחש לפני תשע שעות בערך.

אז מה היה בצד האמנותי? הקונספציה של הערב הייתה די פשוטה, אנשים בוחרים סצנה מסרט כלשהו, עולים לבמה הקטנה ומשחקים, שרים, מאלתרים את הטקסט ומנסים לא להתעוור מהספוט העצבני שמופנה ישירות אליהם. עבדכם הנאמן ביצע (לפי סדר זה, אם השעה לא מטעה אותי) את שיר הפתיחה של מופע הקולנוע של רוקי, את שירה של אורסולה מבת הים הקטנה ("יצורים אומללים", בעברית), את "Rest In Peace" מפרק המיוזיקל של באפי, את "הכול ידהה" (ניתן להורדה בגרסה אקספרמנטלית כאן) הזכור היטב מחלקה השלישי והאחרון של טרילוגיית שרה"ט, את "סוויט טרנסווסטייט" (גם הוא מרוקי) ולסיום את "I Follow The Night" ממולאן רוז'. פרט לאחרון שיצא די שטוח, הייתי די מרוצה מהביצועים. אבל לא רק אני הגשתי קטעים כאלו ואחרים, היו גם אנשים אמיצים שלקחו קטעים לא מוזיקליים ואני נורא חיבבתי את ביצועיו של יוז'י לפסוקי יחזקאל מספרות זולה ולשיר הדיילייט-קאם (אני לא זוכר את שמו, השעה, השעה) בגרסת ביטלג'וס (ולא אלכס חולה אהבה). בין היתר נצפו המון קטעי באפי וקטעים מחנות קטנה ומטריפה, הנסיכה הקסומה, מועדון ארוחת הבוקר, מטריקס, מונטי פייתון, מועדון קרב ועוד. ברובו המוחץ, חומר משובח (ולרווחתה של לונג - אפילו לא סרט בורקס אחד).

חבל אם כן, לאור הרעיון בעל הפוטנציאל וההיצע הקולנועי המוצלח, שלא המון אנשים הגיעו למוביאוקי. הערב כנראה לא פורסם בצורה מסיבית מספיק, ולמרות שהיה נורא נחמד לראות המון פרצופים מוכרים באווירה ביתית, הקיום של הערב מותנה בהצלחה שלו, גם כלכלית וגם שלא כלכלית (ואני חייב לציין שהחוויה בוודאי הייתה טובה יותר אם היו יותר אנשים). אני מקווה, באופטימיזם שאינו מאפיין אותי, שהנתונים מהערב בכל זאת יספיקו כדאי לנסות לקיים עוד מוביאוקי בעתיד, אבל אחד שיפורסם יותר ועדיף במקום שיגיש קצת יותר מבחר של משקאות בתמורה לעלות הכניסה. מחדל נוסף מסויים הגיע מעמדת הסאונד, שם ווליום הרקע נע ונד, אם בכלל, ואולי קיים פתרון יותר פרקטי להעלמת הווקאלס עם השארת הסאונד מאשר סתם הנמכה של הפסקול. אבל בשורה התחתונה, היה נחמד מאוד, גם אכלתי לראשונה פיצה עם אננס (אחרי שרק שלשום התלוננתי באוזני מישהו שמעולם לא ניסיתי אחת. עכשיו נשאר לי רק יעד אחד: האנשובי) וגם זכיתי לבזוז כמה מספריו של יוז'י בדרך. מה רע?

אז אם כבר שאלתם מה רע, אני עדיין לא מצליח להתגבר על הפקאצה הבלונדינית מערוץ 3 שהגיעה עם הצוות האדיש שלה לכסות את הערב. בשמלה שזכתה לכינויים מגוונים כמו "וילון אמבטיה" או "טפט משנות השבעים", הפסודו-קארי-בראדשו-וואנאבי-אבל-בעצם-נובו-פרחה פיזזה לה מאדם לאדם, מראיינת אנשים על ימין ועל שמאל, ובעיקר מצטלמת בתנוחות שונות ומשונות. בשלב מסויים זה נראה כאילו מכינים לה קלטת וידאו לבת מצווה. זה כנראה ישודר הערב בחדשות המקומיות, ואני לא אראה את זה מתוקף היותי מנוי yes, אבל אם אתם רואים פקאצה בלונדינית רוכבת על גבו של בחור בחולצה שחורה ומשקפי ג'ק אוסבורן כחולות (היא ביקשה ממני לעשות לה "שק קמח"(!), הפוסטמה), בעודה מצווחת "מונטי פייתון!", זה הייתי אני.