אני פשוט אוהבת את מקום השירות שלי. אין דברים כאלה. הילדים האלה הם לא פחות מאושר אחד גדול. כבר אמרתי את זה. אני אומר את זה שוב ('אכתוב', למתחכמים).

הסרטתי אותם בשיעור "זהירות בדרכים". אין ספק, זה אחד השיעורים הקורעים. הייתי צריכה להסריט את ההצגות המאולתרות של השיעור היום. התפוצצנו מצחוק.

המורה הזמינה שלושה ילדים שימחיזו מחזה כזה: שתי ילדות מגיעות אל מגרש המשחקים. הן רואות שהמגרש עמוס בילדים ולכן מחליטות לחכות, עד שיתפנה מעט מקום. האחת שואלת את חברתה כמה זמן עבר וחברתה עונה שעברו שעתיים. כעת הן מחליטות לעבור לשחק בכדור שהביאו על המדרכה. הן הולכות למדרכה ומשחקות. במהלך המשחק, הכדור מתגלגל אל הכביש. אחת הילדות רצה לעבר הכדור ונופלת. בדיוק בזמן הזה, מגיחה מכונית. הנהג בולם בבהלה ודורס את הכדור. כתוצאה מכך, הכדור מתפוצץ. הילדה כואבת את "מות" הכדור. הנהג אומר לה שהחיים שלה חשובים יותר וטוב שהיא ניצלה. מעתה והלאה עליה להיזהר וללמוד מהמקרה. מ- ה - נס שהיה לה. זהו המסר שהיא לומדת. אחת היציאות המצחיקות של רון, אחת התלמידות בכיתה הייתה: "אוי, כמה חבל. הכדור התפוצץ. אולי תלווה לי קצת אוויר מהגלגל של המכונית שלך?!". אחח.. ילדים בכיתה ב' הם משהו מיוחד.

אחרי שסיימתי לעבוד, הלכתי לקנות משהו לאכול. בזמן האחרון הזנחתי את עצמי והתזונה שלי לקויה לגמרי. השיער נושר יותר מתמיד ואני גם לא מתפקדת כמו שתפקדתי בעבר. הכל מתבצע יותר לאט ואני נהיית תשושה לעיתים קרובות. אני כבר מס' ימים אוכלת פחות או יותר כמו שצריך. אמא קנתה לי אוכל ביתי (אני אוהבת את המקום הזה. הם באמת מכינים שם אוכל בסגנון ובטעם ביתי). כשעמדתי לצאת, שאל אותי איזשהו איש: "ראית איזה חברות יש לאילן?" (אילן = בעל המקום). שאלתי בתמיהה: "אני?". הוא פצח בצחוק ואמר: "היה מת" והחל להסתלבט על בעל המקום. זה בהחלט העלה לי קצת את האגו.  

אוהבת, מור.