מקודם אחותי התקשרה אליי ואמרה לי בבהלה: "מור, שלחתי לך בקשת חברות לפייסבוק ולא אישרת אותי".

אני: "אה, לא נכנסתי לשם כמה ימים..."

אחותי: "אה, טוב, אז תיכנסי עכשיו ותאשרי אותי"

פרצתי בצחוק מתגלגל. תוך כדי שאלתי: "נואשת?"

"לאאאא, דווקא יש לי הרבה חברים", ניסתה להצטדק. "כן, כן" בנסיון להרגיז. "באמתתת", אמרה.

אז כפי שהובטח, נכנסתי לפייסבוק ולפתע ראיתי שקיבלתי ממנה הודעה פרטית: "מור, מה המצב? תחברי אותי כחברה שלך".

שוב, פרצתי בצחוק מתגלגל שנמשך לפחות דקה.

אחרי כחמש דקות היא התקשרה.

"נו, אישרת אותי?"

"כן", אמרתי כשאני כמעט מעולפת מצחוק.

בהמשך השיחה אמרתי: "הבנתי שפתחת גם מסנג'ר. מי פתח לך?"

היא הייתה כל כך מרוכזת בפייסבוק, עד שלא ענתה על שאלתי.

"יאאאא יש לי 36 חברים"

"חחחחחחחחחחחח את רוצה שאני אדבר עם חברות שלי ואבקש מהן שיוסיפו אותך?"

"כןןןןןן" אמרה בנימה שמחה.

כעת שאלתי: הבנתי שפתחת גם מסנג'ר... פתחת אותו לבד?"

היא אמרה "לא", כשהיא מתפוצצת מצחוק והיא הדביקה אותי בצחוק. :)

אסיים בתמונה קורעת שלה מהפייסבוק:

אני אוהבת את הקופה המטורפת הזאת.