בנוגע לפוסט הקודם - הכל הסתדר, תודה לאל.  

חברה אמרה לי שאני עשויה מעץ מייפל/אדר. לא ממש הבנתי מה היא רוצה מחיי, עד שגיליתי שהטמטום לקוח מכאן:

http://cafe.themarker.com/view.php?t=897233

עץ אדר - חשיבה עצמאית

אנשי עץ האדר הם בעלי חשיבה לא שגרתית, מלאי דמיון ומקוריות. הם ביישנים ומאופקים, שאפתנים, מלאי גאווה ובעלי בטחון עצמי. הם זקוקים לאתגרים ולהתנסויות חדשות, לפעמים עצבניים, הם מורכבים מאוד, יש להם זיכרון טוב, לומדים מהר לפעמים מתוך התבוננות. חיי האהבה שלהם מסובכים.

קצת לא מסתדר לי שלפי הנכתב לעיל, אני ביישנית מצד אחד ומצד שני בעלת בטחון עצמי.

אני מתביישת כשצריך להתבייש. לא באופן טבעי. כל השאר הוא אמת. חוץ מעניין הגאווה. אני דווקא בעד הענוה.. ואני בכלל לא מרגישה שיש לי כל כך במה להתגאות חח, ככה ש...

היום יש יום הולדת לחברה שלי.  מפחיד איך שהצבא מנצל אותה. רציתי להפתיע אותה קצת, אבל בגלל הצבא, זה לא מתאפשר..

אז נאלצתי להסתפק בלהתקשר אליה ולאחל לה יום הולדת שמח. דיברנו על כל מיני נושאים, עד שהיא נאלצה "לנפנף" אותי.

בדיוק באותו הרגע, גיליתי שנמצאת לצידה חברה מיובשת שמחכה מעל לחצי שעה שחברה שלי תואיל בטובה לסיים את שיחת הטלפון.

התנצלתי.. אבל פתאום זה היה בסדר מבחינתה XD מעניין...

בכל מקרה... דידוש, אם ובמקרה את קוראת עכשיו את הפוסט הזה, תדעי שאני שולחת לך מכאן חיבוקים חמים ומוסרת לך את אהבתי אלייך.

חחחחחחחח נזכרתי במשהו. בכיתה ט' היה לי רפלקס סטירות.  כשמשהו לא היה נראה לי (או כשצץ במוחי רעיון טוב), סטרתי לבן אדם שעמד מולי.

דידי סבלה מזה במיוחד. היה לי קשה להפטר מהרפלקס הנוראי הזה. אבל בן דוד שלי עזר לי. יום אחד הרפלקס פעל עליו ואחרי מרדף ביתי נוראי ומייגע,

הוא הצליח לסטור לי בחזרה *בחוזקה* והכרחתי את עצמי לשלוט במעשיי. בינינו, זה הגיע לי.

שבוע טוב