היום הדרכתי לראשונה בחיי בקייטנה. אמנם אפשר לומר  שיש לי קצת נסיון (אותו צברתי בכיתה י', במסגרת המחויבות אישית, בין היתר הדרכתי תלמידים בנושא נגד ההתעללות בבע"ח וכיום אני משרתת בבית ספר יסודי - צמודה לילד.. אבל כולם מחשיבים אותי כסייעת של כל תלמידי הכיתה חח), אך מדובר כאן במשהו שונה לחלוטין.

בואו נאמר שכשהרכזת שלי הציעה לי לעשות את הקייטנה, קצת התבאסתי. שאלתי: "אין לי ברירה אלא להסכים, לא..?" בכל זאת - אני מנקה כמעט לבד את הבית והוא לא קטן בכלל. אבל עכשיו אני אפילו מודה לרכזת שלי. כבר בהתחלה היא אמרה לי שהיא לא ידעה למי לתת את התפקיד הזה ובסוף בחרה בי (לפחות כך לא יורידו לי מסך ימי החופשות... במילא כל החופשות האלו הולכות להתנקם בי, כשאצטרך להשלים שעות... אחרת לא יכירו בי ולא אקבל את המענק שיגיע לי ), אז באיזשהו מקום אני מרגישה גם קצת שמחה. מכל בנות השירות, היא החליטה לדפוק אותי. :) סתם.. זה לטובתי.

בנוגע לקייטנה...

אני לא אוהבת להחמיא לעצמי יותר מדי, אבל כשאני מרגישה ממש ממש מרוצה ומסופקת (ואגואיסטית, לאחר מחשבה חוזרת), אני מוכרחה תמיד לכתוב את זה או לספר לחברה טובה. התחברתי מאוד לילדים והם התחברו אליי. היינו שלוש בנות שירות (שתיים לא מהעמותה שלי, אך גם איתן הסתדרתי מצוין. ממש מתוקות) והמדריכה הראשית שבעייקר נתנה לנו הוראות. אהבתי שאותי היא לקחה יותר למשימות ואותן לנקיונות והסדר חח זה אומר שאני באמת מועילה במשהו. וגם כשהן קראו לי לעזרה (ובאמת שמאוד רציתי לבוא לעזור), המדריכה אמרה בקול שהיא צריכה אותי. כיף להרגיש שצריכים אותך, לא..?

במשך היום התחלקנו לשתי קבוצות. אני הייתי עם קבוצה, אחת מבנות השירות הייתה עם קבוצה ועם המדריכה הראשית ובת שירות נוספת קיבלה כנראה עונש לנקות את הבלאגן שעשו קודם. ממש ריחמתי עלייה. בסך הכל הייתי עם תשעה/עשרה ילדים. משום מה קיבלתי את מרבית המופרעים, אבל הסתדרתי. סוף סוף אני יכולה להבין שכל הידע שרכשתי וקיבלתי מחצי שנת השירות שלי מועילה לי בחיים. זאת אומרת, ידעתי את זה... אבל עכשיו אני רואה שזה פועל לא רק על ילדים שכבר מכירים אותי. כאן מדובר בילדים שזה עתה זכיתי להכיר. אחד מהם אפילו לומד בבית הספר בו אני משרתת, בכיתה א' (אני בכיתה ב'). ידעתי שהוא מוכר לי(:

הכנו מצות שנראו יותר כמו בצק דביק ומגעיל שגם לאחר הכנסתו לטאבון (אעלק טאבון... סיר פלא שגם המכסה החליט לעשות ברוגז עם הסיר), נראו יותר כמו... טוב, עזבו. אני לא רוצה להגעיל אתכם. והמדריכה גם הכינה בבית תערובת המיועדת להכנת כדורי שוקולד. היא אמרה לי מראש שזה נראה כמו גוש קקה (סלחו לנו), אך לא תיארתי לעצמי שהמצב כל כך גרוע. ריחמתי על הילדים שנאלצו לאכול את זה אחר כך.

בזמן הכנת המצות, משום מה כל הילדים החליטו לבקש דווקא ממני לעשות להם צורות (המאתגר היה בצורת כלב. בסוף זה היה נראה בכלל כמו כבשה. תנו לי דף ועט, אני אצייר לכם כלב. אבל בפיסול מזון אני ללא ספק גרועה). בהתחלה, כמו כל נערה (כן, אני עדיין מחשיבה את עצמי נערה) מפונקת, נגעלתי מהמראה והמחשבה לגעת בעיסה הזאת הבעיתה אותי, אבל ברגע שאחת הילדות ביקשה ממני לעזור לה לפסל את הבצק, לא יכולתי לסרב... ואם כבר נגעתי, אז יאללה בלאגן. חח מעטים מאוד אהבו את הדבר הנוראי הזה. רובם טענו ש "יש לזה טעם של כלום" (זאת אומרת, אין לזה טעם. תפל ++ ), "זה מגעיל" "איכס, מגעיל אפילו לגעת בזה" (אמת! אבל מוסיפים עוד קמח מצות וזה נהיה פחות דוחה).

אז מה עוד אהבתי שם? הייתה ילדונת שיצאה לבחוץ וישבה עצובה לבד. היא אפילו הזילה כמה דמעות... :( אף אחד לא הצליח להכניס אותה פנימה. גם לא החברים... ובסוף אני הצלחתי לשכנע אותה להיכנס והיא פשוט חיבקה אותי אחת לדקה... בהתחלה היא גם לא ממש רצתה לבוא למחרת, אבל בסוף היא חשבה על זה שוב ואמרה שהיא תבוא כדי שנהיה יחד.

אה, כן... הילדים עשו ממני וונדרוומן. בחצי שעה האחרונה נתנו להם לשחק בחישוקים/חבלים/כדור). הייתי אמורה להיות בקבוצת הכדור, אבל שובל, בת השירות שאלה אותי אם נוכל להתחלף וטוב שכך. קיבלתי את הילדים היותר שקטים :) שהחליטו להשחיל (באופן די מפתיע ומקרי) את החישוקים שלהם אל תוך ענפי עץ גבוה. בהתחלה זה היה קליל ונמוך יחסית, בפעם השניה גבוה מאוד (מאתגרים אותי. וכאן כמובן לא יכולתי לעזור. היה שם מישהו שאני רואה אותו הרבה והוא עובד שם... כל הזמן הזה, זה היה נראה שהוא פשוט נהנה להסתכל עליי מנסה להוציא את החישוק (גם בפעם הראשונה ובעייקר בפעם השניה). אז כמובן שהפעלתי את קסמיי האישיים (כן, בטח חח) והוא הוריד את החישוק ללא כל בעיה. אחר כך הם כבר ניסו להשחיל את החישוק בכוונה. רק אחד הצליח, רגע לפני שעצרתי אותם מהמעשה הנבזי. :( בפעם הזאת נאלצתי לטפס על הקולר!!! חח אני רק נזכרת בזה ונקרעת. טוב, זה כבר גרם לאותו איש נחמד להשפך מצחוק ולצפות במחזה. כאילו, מה?! אתה לא יכול לבוא לעזור? אתה קצת יותר גבוה ממני.  עם כל הכבוד...

אההההה וממש לקראת סיום הילד שלומד בבית ספר בו אני משרתת, אמר לאחד הילדים: "מחר כדאי לך להיות איתה בקבוצה. היא טובה" והצביע עליי. חח איזה בובי.

ויש שם ילד שלומד בכיתה א'. הוא נראה פשוט כמו נסיך חלומות קטן. התאהבנו בו. אח"כ אמרנו את זה גם לאמא.. חח היא הייתה נבוכה ואמרה: "תודה".

והייתה ילדונת שפשוט התחננה שהיא רוצה להיות איתי בקבוצה. מתוקה.. בסך הצלחתי להתחבר לכל הילדים וזה הכי חשוב, לא? :) 

וזהווו.. גם מחר ומחרותיים אני אהיה שם עם הילדים. המדריכה התייעצה איתנו לגבי הפעילויות מחר ואופן החלוקה. גם את זה ממש אהבתי.. (שנחשבת דעתנו. לא חשבתי בכלל שזה יהיה נתון בכלל לויכוח. פשוט לעשות את מה שהיא מבקשת ולשתוק)

בסך הכל אפשר לומר שנהניתי(:

זה לא יאמן כמה אני משוגעת על ילדים  כל רגע אני מלטפת ומחבקת אותם. טוב, איך אפשר שלא?!?!