הבטן השטוחה והחצופה של המלצרית מלהיטה מבעד לאדי הקפה של הבוקר, הסטתי את שיערך כדי לראות את המבט בעינייך גונחת כשחדרתי אלייך מאחור. באמבולנס בחיפה היא נאנקת מכאב, הם נלחמים על חייה, היא לא ידעה שיש סבל כזה בכלל, הם לא שומעים אותה, הסירנה חרישית, הם דוחפים לה מחטים לכל הגוף. בעורקים זורמים הרכבים באיילון, התנועה לרגע לא נפסקת, היא מצחצחת שיניים, כדורי אש שוטפים את העיר, אני אוחז אותך חזק, את רועדת. המילים נמסות, השדרה אפורה, החום מהביל, לכל הברה משמעות, הסונטה לאור ירח מאירה את עורך וניחוח עדין של תאווה מתעורר אל מול הגלים הסוערים של הים, הליקופטר חולף ורחש רקע בילתי פוסק של מנועי מטוסים מחריש את הדממה שלנו, את הלשון המענגת, את הריח העז של הזיון.