אז קודם כל, כל זבי החוטם שחושבים שפוסט זה עסקינן בענייני חסידות, משגלים ועינוגים - נא לעבור לפורום של דץ ודצה, המונח "לעשות אהבה" יתקף בשורות הבאות במובן המילולי הפשוט - איך לעזאזל עושים אהבה, קרי: איך לוקחים שניים, שתיים (או כל קומבינציה אחרת) ומרכיבים זוג מאוהב עם קוצ'י-מוצ'י, לבבות וזר פרחים ביום האהבה. איך לוקחים שני אנשים מתוך השישה מיליארד שמסתובבים על הפלנטה (והפלנטה סובבת תחת רגליהם) ומדביקים אותם במין דבק דביק כזה שמקבע אותם אחר כך לאותה המיטה לכל החיים. איך לעזאזל, עושים אהבה? שאלה באלכימיה, אם תרצו.

השאלה הזאת לא הייתה מטרידה אותי כלל וכלל, אלמלא הייתי נדרש לה בחיי המעשה היום-יומיים שלי.

יושב אנוכי הערב על הבר מתחת לבית, מולי יפה אחת שאין לי מושג איך (ובאמת שאין לי מושג איך), התקשרה אלי מיוזמתה שלה והזמינה אותי לצאת הערב לסרט (תמים?), והיא חמודה... אוי, היא חמודה. ובעוד היא מדברת אלי, ובעוד מוחי טרוד בשאלה הקיומית של איפה לעזאזל האוכל שהזמנתי לפני רבע שעה ומתי הוא כבר מגיע, יוצאת לה נפשי מבעד לאוזן (האף סתום) ומשתחררת לה לחלל האויר, וכמו מזל"ט איכותי של חיל האויר היא משקיפה על הזוג שיושב שם על הבר, מרוכז לו בבליל המילים, ומשדרת תמונות בזמן אמת לחפ"ק בפיקוד. מה קורה שם, היא שואלת? הם בקושי מכירים, הוא נראה מעוניין והיא, אין לדעת, אבל יתכן שגם, די מכונסים בעצמם ועכשיו נותר רק להבין איך לוקחים את שני הפרטים האלה ופוף!  שמים את מרכיב הקסם ויוצרים שם אהבה יש מאין... איך לוקחים שלושים שנה פלוס שכל אחד מהם עבר בנפרד, כל אחד והעולם שלו, כל אחד והמחשבה שלו שמרוכזת בתוך הקופסא הפרטית שלו ופתאום מגשרים בינהם. מה יעשה את ההבדל בין סתם שיחת ידידים לשיחה שמובילה למשהו האמיתי הזה שכולם כל כך כמהים לו?

צר לי לאכזב, אבל אין לי מושג. אני רק חרד שהתשובה תהיה קרובה לאיזושהי אמירה על שרירותיות או משהו כזה. מאחר וייעוד וגורל נפסלו מראש (כן, עברנו את האייטיז), והסברים בילוגיים נשמעים לי מפחיתים את ערכי חרות הנפש אז התשובה שאני מבכר להצהיר עליה כאן היא: לא יודע.

אני רק יודע שבא לי לראות אותה שוב ואני רק יודע שכשליוויתי אותה הביתה, ונפרדנו על פתח ביתה המוקף שיחי בוגוניות וחתולי רחוב יללניים, לא הושטתי את ידי לידה, לא סמכתי לחיי על לחייה ולא נתתי לה פאקן נשיקת לילה טוב. ולמה? אח... שאלה יותר קשה מהראשונה.