שבילי חיים חדשים

חלום

אני בדירה בעיר הבירה הסואנת עם בן זוגי. חזרנו. עזבנו את הכפר וחזרנו לעיר הגדולה. ואני לא מבינה מה אני עושה
שם. גם לא מבינה למה חזרתי אליו. רע לי בעיר הגדולה. רעש, מחנק. מלא אנשים ברחוב. אני אומרת לו שזה לא טוב לי  והוא אומר שהוא יבוא לפה בשביל עבודה כמה ימים בשבוע ונקנה עוד בית בכפר שם אהיה ולא ברור לי
מניין יהיה לנו כסף. והבית גדול. דומה לזה שבו גרנו פעם בעיר אבל גדול מאד, כזה של עשירים. ואני, לא טוב לי במקום
הזה איתו ולא מבינה בכלל איך זה שחזרתי אליו. לא מבינה איך אני מוצאת את עצמי
איתו. ולא רואה יציאה מהמצב הזה. וחושבת על הבחור שאיתו היה לי קשר רגשי בחודשים
האחרונים, אולי אפנה אליו שיעזור לי לצאת מפה. אבל אני מן בכלל לא יודעת איך לגשת
אליו כי הרי אמרתי לו שאין סיכוי שאחזור לאקס. תחושת מחנק קשה סובבת אותי ומצוקה. ומה
שמאד חזק הוא התחושה שאני במקום הזה שלא טוב לי בו ואין לי דרך לצאת מהתסריט הזה. באיזה
שהוא שלב זוגי הולך לעבודה, קצת כמו שהיה עושה כשהיינו בעיר בחיים. ואז הוא חוזר
אבל דופק בדלת לא נכונה כי יש כמה דלתות בבית מרוב שהוא גדול. ואני יורדת קומה כדי
לפתוח לו ובלב לא שמחה לראותו, לא שמחה להיות בעיר. והוא אומר לי שאם אני רוצה,
אני יכולה לעבוד מהמשרד שלו וכדאי שאנצל את זה כי תכף ישתנו הבוסים וזה לא יהיה
אפשרי כי הם זוועתיים. ואני בכלל לא צריכה ללכת לעבוד מהמשרד שלו ולא מבינה למה
הוא מציע לי את זה ומקבלת את אמירתו על השינוי והאנשים הרעים באמון (וזה בניגוד
לחיים בהם כל הזמן הייתי מתנגדת למבטו השלילי מול הסובב). אני זוכרת חזק מאד
את-למה בכלל אני בעיר? הרי עזבנו פה כי לא היה טוב. למה עזבנו את הכפר? סיוט. מעניין
שקראתי בליבי לבחור מהחודשים האחרונים. כגורם אפשרי להתעוררות מהסיוט.. לשינוי
המצב.. אבל בסוף לא נראה לי כאפשרי.מעניין שבכלל חזרתי אליו, לאקס..

 ואז יש סצנה בחוץ עם ילדים.
פתאום מלא ילדים הולכים ברחוב במן קישוטיות של קרנבל. מן תהלוכה של בית ספר. ברחובות.
מופע. מוקדם בבוקר. ואז פתאום גם הבנות שלי שם. אבל הן חדשות כי רק הגענו לעיר אז
הן לא יודעות מה הן צריכות לעשות שם. והגדולה שלי אומרת לי שאין לה דגל ביד כמו
לאחרים ואני רצה אחריה ולוקחת דגל שנפל לילד ושהשאיר הרחק מאחוריו ומוסרת לה.

 סיוט של חלום. כמה כיף להתעורר!!

 ואפרופו משאלות לב
שמתגשמות, רשימתי הנכספת נוצרת, יפה, מרגשת וחושנית...
זה כיף גדול. ביליתי ערב ריקודים וחושניות נפלא לפני יומיים עם בחור, רקדן בחסד ומצחיק ונעים וחושני אפריקאי. כמה
מרענן זה להתרחק מהאירופיות המנוונת ולזכור קצת מי אני בבפנים בזכותו. איזו מתנה זו לרקוד מכל הנשמה יחד עם אדם שכמעט ולא מכירה, לרקוד בשביל לרקוד ואז לממש את החושניות האינטימית שנוצרה בהמשך ערב קצת סוריאליסטי אבל מאד
נעים.
ואתמול אסמס ממנו שואל לשלומי ואומר שלא ישכח בחיים את הערב יחד... חמוד.

ומחר מגיע לפה בחור אחר, גם שחורויפהעור שגם איתו נהניתי לרקוד מאד לפני שבועיים וגם לצלול לנבכי החושניות, ושמאז אנחנו מחליפים אסמסים מלאי רוך, נעימות, וחיבה מאד נעימה לי. חיבה מרעננת, משמחת, קלה. משמח לי הבחור, צחקנו
ששנינו בטח היחידים ברחבת הריקודים עם דוקטורט. צחקנו, והשארנו את זה בצד, כי זה לא מה שהיה המקרב בינינו ביותר, אם כי בהחלט איפשר נטיבי תקשורת נוספים. נעים לי לפגוש אדם כה טוב וישר וכן ולא תוקפן וצנוע וחושני ומעמיק ונוכח (מגיב באסמסים בשניה שמקבל, בניגוד לבחור השווה ההוא התפוס..). ברת מזל. מחר הוא בא לפה... באור יום... מעניין איך יהיה...יחד...ומדמיינת את שכנות הכמעטקיבוץ בו גרה מגיבות למראה בחור+שחור למראה במכוניתי...