בימים האחרונים, בכל פעם שאני מלבישה חיתול לפני השינה לאן, היא מתרגזת שמגרד לה ומציק לה החיתול.
אז הבנתי שהיא מנסה להגיד לי שמספיק כבר עם חיתולים.
אממה, היא שותה המון חלב לפני השינה (חלב אורז מדולל). ובקבוק שלם לפני השינה עושה הרבה מאוד פיפי.
אז דיברנו על זה. אמרתי לה שאם כך, אז צריך לשתות רק קצת חלב בלילה, ואחרי שהיא תרדם, אמא באה לקחת אותה
לפיפי. זה השתלם, לדבר על זה לפני השינה. מכירה את הילדה שלי, אם הייתי לוקחת אותה ישנה לפיפי, אין מצב
שהיא היתה מסכימה לעשות. אבל בגלל שדיברתי איתה לפני כן, היא היתה מוכנה.
הבוקר התעוררה יבשה. הללויה. נגמר עידן החיתולים!!
לא שאני מצפה ללילות יבשים מעתה ועד עולם.. בטח תהיינה בריחות פה ושם, אבל זהו.
הילדה מכתיבה לעצמה את השלבים. היא מחליטה מתי להתקדם הלאה.
את יועד הייתי צריכה לשכנע הרבה בכל שלב שהיה צריך להתקדם. שכנועים רבים.
כמו עכשיו, שצריך לעלות לכיתה א'.
הוא ילד חקרן וסקרן, ושואל מליון שאלות לא לגיל שלו בכלל.
"אמא, כמה דלק צריך מטוס סילון כדי להמריא?"
"כמה זה 9 טריליון ועוד 9 טריליון?"
"הכוח שיש לי בשתי הרגליים, שווה לכוח של ארבע ידיים של אן?"
ועוד כהנה וכהנה שאלות שגורמות לקמט בין העיניים שלי... 
אבל הוא לא מעוניין להתקדם כמצופה ממנו. רוצה עוד שנה בגן חובה. (וזו כבר היתה השנה השניה)
הגננת נדהמת ממנו, מהשאלות שלו, מהחכמה שלו.
'יועד מעשיר את ילדי הגן בידע עולם', כך כתבה בתעודת סופשנה שלו. בין היתר.
מוכן ומזומן לכיתה א'! כמה התרגשתי.
אני מסבירה לו שבעוד כמה חודשים, הוא יתחיל לקרוא שלטים ברחוב
נוכל לקרוא ספרים ברמה של כיתה א' ביחד, לאט לאט..
נדע לקרוא מספרים ביחד ולחשב הרבה דברים, כמו שהוא אוהב.
ואז אני רואה את הזיק בעיניים שלו. והוא מחייך. אבל מיד קולט את עצמו,
משתבלל וצועק: 'לא רוצה כיתה א!'
כל דבר וכל שלב איתו זה לאט ובשכנועים רבים.
דברים צריכים לבוא ממנו בלבד. עם עזרה ותמיכה קלה.
לא קל איתו לאחרונה, הוא יותר רוטן וצועק
לא מוכן לעשות דברים שאני מבקשת, מסוגל לצרוח עליי ברחוב.
ואני צריכה ללמוד להגיב פחות בעצבים.
**********************************************************************************
לאחרונה חזר לי החשק לנגן.
סימן טוב.
סימן טוב מאוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
