כשאני באה לראות שכווווווווווווווווווווווווווול הילדים שלי מכוסים ונושמים, אני מנשקת אותם ולוחשת להם באוזן שאני אוהבת אותם. יועד נמצא עמוק בחלומות ומקסימום מרים כתף בהבעת מחאה ישנונית שאני מפריעה לו לישון.
אן טיפה מתעוררת ומסתכלת עליי. אני מחייכת אליה, ושניה לפני שעיניה נעצמות לשינה עמוקה היא מחייכת אליי חזרה. מדהימה שלי.
היא מגיבה מדהים לחיוכים, לדיבורים תינוקיים. בסך הכל אנחנו מבלות לא מעט שעות ביום בג'יברושים הדדיים. למשל: אררררההההההההה, אחרי שאני אוכלת לה את הסנטר.
היא שונאת שמלבישים אותה. ברגע שאני מכניסה את הראש שלה לתוך חולצה או חליפה היא בועטת, מאדימה ומוחה נמרצות. שניה אחר כך זה עובר לה, והיא חוזרת ללעוס לעצמה את הידיים.
אגב, ככה היא מעירה אותי בבוקר. אני פשוט שומעת קולות מציצת ידיים.
היא לא בוכה. פשוט שוכבת במיטה, ומוצצת את כפות הידיים. אני שומעת גם את ההתמתחויות שלה על המזרן וזריקת הרגליים אחרי שהרימה אותם למעלה.
ואז אני קמה לקחת אותה אלינו למיטה. ציצ וחזרה לישון.
מחר גן חדש ליועד. הוא כמובן לא רוצה ללכת. הוא רוצה את הגן הישן.
נו. גם זאת התקדמות לאחר שעד סוף השנה הוא בכלל בכלל בכלל לא רצה ללכת לשום גן. "אני רוצה להשאר אתכם".
אז שתהיה לך שנה חדשה, פוריה ומלאת הפתעות יועדי שלי. 
ואחרי שהתרגלנו לקום כולנו מאוד מאוחר בחופש הזה, שאלוהים יעזור לי להתעורר מחר מוקדם...
ש נ ה ט ו ב ה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
