אמא טריה

אוטוטו שבעה חודשים. היא עדיין לא ממש עושה מאמצים להתהפך. היא מתהפכת מהבטן לגב רק כי היא שונאת לשכב על הבטן יותר מדקה רצוף.  להיפך לא משתלם לה אז היא לא.  שלא לדבר על זחילה חלילה או משהו.  פשוט נהנית לה לשכב

על הגב ודי. 

עכשיו היא אוכלת כמעט הכל.  כמעט.  היא אלרגית למוצרי חלב.  מהמעט שניסיתי לתת לה, למזלי.  כולה פורחת ומאדימה.  מעט ביצה קשה גם עושה לה אדום בכל הפנים.  טבעונית הילדה שלי בחרה להיות.   בינתיים היא יושבת על מותן שמאל

בעיקר, וכמו אחיה בעבר, היא צופה בשקט בכל הפעולות שאני עושה.  לעתים היא מקבלת

הסבר למה אני עושה ולמה.  היא מסתכלת עליי,כמו מבינה, ואני מתה ישר.  כפרה על העיניים

הסקרניות האלה.   הכי למות זה כשאני טועמת משהו, היא מרימה את הפנים אליי

פותחת את הפה שלה, וביד אחת, תופסת לי את הלחי, שאתן לה גם..

לא.  זה ממש למות.   אבל ממש. 

היא מקבלת. ודאי. ובדרך אנחנו מתנשקות.   זה אולי לא חוקי להתנשק עם

ילדה בת 7 חודשים.  תתבעו אותי.

היום היתה מסיבת חנוכה בגן של יועד.  אז היתה.  האם הלכנו?

אז זהו.  שלא.

לפעמים זה ממש מדכא שהילד שלך לא אוהב מסיבות.

והפעם אני זאת שהרגשתי קצת מתוסכלת.  אני כל הזמן עייפה ורוב הזמן בבית

שאפילו לי לא היה אכפת ללכת לשמוע קצת שירי חנוכה, לנגוס באיזו סופגניה

לחייך לכמה אמהות ולחוות קצת אווירת גן בבית הזה.   אבל לא.

הילד שלי התעקש לא ללכת.  לא משנה כמה ניסינו לשכנע, וכמה שאמרתי ליועד

שהמסיבה היא בשביל ההורים..  בלה בלה.   שום דבר. 

הוא גם לא רוצה מסיבת יומולדת כמובן.  ואפילו שלא נגיד לו מזל טוב.

הוא ישר יברח ויסתתר מתחת למיטה.

נראה.  עוד 20 יום יהיה בן 4.  מתנות הוא ישמח לקבל, רק אם הוא יקבל אותן

בשקט.  בלי הו-הא סביב היום הולדת.

לפני כמה ימים תוך כדי שהוא משחק במחשב, פותח חלונות שיחה במסנג'ר, משמיד מסמכים ומרביץ לעכבר, הוא שואל אותי במתק-שפתיים:

אמא, למה אסור להגיד כוס-אמא-שלך?

אני מתפטרת!