אמא טריה

היום, כשהבאתי את יועד מהגן, הוא היה קצת שפוך.  זה בד"כ בגלל שהוא עדיין

ישנוני משנת הצהריים בגן. הלכנו לקנות פירות בשוק.  בדרך הוא רצה לשבת עם

אן בעגלה. איפשרתי לו, למרות שמאוד קשה לי לתמרן את העגלה כשרוב כובד

המשקל עובר לקדמת העגלה. מפרקי הידיים שלי נקרעים ככה.  ואן, שהולכת

וגדלה, מתכווצת לה כשהוא תופס לה חצי מהמקום. למרות שהיא מאוד אוהבת כשיועד יושב קדימה.

היא מברכת אותו בקולות וצחוקים, עד שהוא מסתובב אליה ומחזיר חיוך.

אמרתי לו שכשנחזור הביתה, אכין מרק ירקות עשיר וחם (הקור הבלתי נסבל הזה

גורם לי להיות רעבה כל הזמן, הגוף דורש אנרגיה זמינה לחימום. אז אני מוצאת

את עצמי כל הזמן בחיפוש אחרי אוכל). אני מכינה כמעט כל יום תבשיל חם כל שהוא

אבל היום זה היה מן יום כזה שדרש מרק עשיר וחם.

כך שיצא שאת רוב אחה"צ בילינו במטבח.  אני, מנסה לעשות כמה דברים בבת אחת

שרק מי שחווה אמהות מבינה בדיוק למה אני מתכוונת, וגם מצליחה.    איכשהו..

ככה: מנסה לשטוף קצת כלים ואז נזכרת שאני רוצה מרק, אז אני ממלאת קומקום

מים לסיר. מניחה סיר על הכיריים. יועד מבקש שוקו. אז בינתיים אני רוחצת קצת

בקבוקים כדי שאוכל להכין לו.  אן מתחילה ליילל.  אני קולטת שגם היא קצת רעבה

אז אני מכינה לה פירות. הקומקום רתח, אז אני עוזבת את הפירות ומוזגת לסיר.

מדליקה את הגז.  חוזרת לפירות. מקלפת, טוחנת. מוזגת לכוס קטנה עם כפית פלסטיק.  חוזרת לשטיפת בקבוקים. יועד מבקש שוב שוקו.  עוזבת הכל..

הממ...  את כל המים שרתחו מזגתי לסיר.  מרתיחה שוב מים..  אומרת לו להמתין

קצת.  חוזרת לשטיפת כלים.  מדי פעם עוזבת, מגישה לאן כפית לפה. חוזרת

לכלים.  המים רתחו, מכינה שוקו.  תוך כדי שוקו. יועד משוחח איתי על ענייני

היום. מה היה בגן. מה הוא סיפר לגננות. (ביום ההורים שהיה לפני שבועיים, אחת הגננות סיפרה שבהרבה מקרים, במקום להסתובב עם שאר הילדים, יועד נצמד לאחת הגננות ומספר לה סיפורים.  על המשפחה, על התינוקת שלו וכו'..)

הפעם הוא שאל המון שאלות על סבא.  אבא שלי. הוא נכה.  הוא שאל אותי איך זה

קרה. סיפרתי לו.  לפרטי פרטים. אפילו הראיתי לו על גופו שלו, איפה עמוד השדרה

שלו. איפה סבא שלו נפגע.  יועד שתה כל פרט בצמא וגם את כל השוקו על הדרך.

עוד כפית לאן, שכבר הורידה לעצמה את שני זוגות הגרביים שעל כל רגל, בשתי הרגליים, ומנדנדת רגל אחת עם יד אחת.  היא עוד סבלנית.

חוזרת לשטיפת כלים.  אבל רגע..  רציתי מרק.   מוציאה ירקות,  שוטפת, מקלפת

רק מה שצריך, עוד כפית לאן.  מתחילה לשים ירקות בסיר, מסיימת עם כל הכלים

תודה לאל.  כפית נוספת לאן. רק שהפעם היא משחקת קצת עם הכפית בפה..

אני חשה במשהו קשה..   מנגבת את הידיים במגבת.  מעבירה אצבע על החניכיים

התחתונות. והופ.. בן לילה צמחו להן  ש ת י   ש י נ י י ם  קטנטנות..

התחלתי לקפוץ משמחה אל מול העגלה. אן המופתעת צוחקת בתגובה. יועד

נכנס גם לשוונג הריקודים במטבח..  היה קטעים..

חמש דקות אחרי שהכנסתי את הפטרוזיליה הקצוצה, כיביתי את האש ומזגתי לשתינו מרק.  יועד לא רצה כלום.  כלום כלום. אבל אמר לי שהוא מרגיש טעם רע בפה.  אמרתי לו שיקח אגס. הוא מאוד אוהב אגסים ומסוגל לאכול 2-3 אגסים אחד

אחרי השני. לזה הוא הסכים. הוא כל הזמן התלונן שהוא עייף.  התיישבתי על הכסא

במטבח והוא קצת נמרח עליי.  אספתי אותו אליי וחיבקתי אותו.  אן מתחילה

לבכות.  היא רוצה ידיים כבר. נמאס לה לשכב.  עד שאני כבר מחבקת את

יועד והוא מתמסר, אני מבקשת ממנו לרדת כדי שאוכל לקחת אותה.

נו. הוא אח גדול ומבין.  לקחתי אותה והאכלתי אותה מרק.

בין לבין, יועד משחק עם מכשירי חשמל. "אני מכניס לחשמל רק בכאילו"

רצה להראות לי משהו. ואני קצת עסוקה, אבל רואה בזוית העין כל דבר שהוא עושה.  הוא מתעקש להראות לי, אבל אני מנסה להאכיל אותה וגם לדאוג שהיא לא תעיף לי את הצלחת מהשולחן, עם עוד כל מיני דברים עליו.

יועד כועס ומתחיל לבכות בתסכול.  אני מסתכלת עליו ורואה את הנסיון שלו

להראות לי כל מיני הצלחות קטנות שלו במהלך היום. וקצת כעסתי עליו שהוא

מכריח אותי לראות כל דבר קטן. אני מסבירה לו שגם אם אני לא ממש מסתכלת

אני יודעת מה הוא עושה.  אבל הוא בעצם רוצה את תשומת הלב המלאה שלי

בעיניינו. הוא בוכה בקול.משהו עובר עליו.שוב מחבקת.  הוא לא רק עייף ודורש תשומת לב, הוא גם מפתח משהו..  בטח תפס איזה וילדע-חייעס בגן... סיימתי במטבח. הצעתי שנלך לחדר ונשחק במשחק כל שהוא.  מוציאים פזל ומנסים להרכיב. אני משכיבה את אן על המיטה שלו ונותנת לה להתחרע על עיתון מקומי ישן.  היא מאוד אוהבת לקרוע נייר. משגיחה שהיא לא מכניסה לפה, כי גם את זה היא מאוד אוהבת לעשות.

(כן, אני שמה לב שאני נכנסת לפרטי פרטים, אבל אני מרגישה צורך לתעד הכל עכשיו.  גם שני ילדים קטנים, וגם זכרון של בלטה יש לי. שוכחים מהר).

מדי פעם לקחתי את אן עליי, כך שלא הצלחנו לגמור את הפזל. יותר נכון, אני

מרכיבה את הפזל והוא מסתכל, או מהדק אחריי את החלקים אחד לשני.

הוא מבקש להפסיק ומכניס חזרה את הכל לקופסא. לפחות את זה הוא עושה

בלי שאבקש.

חזרנו למטבח.  אני בודקת מיילים קצת והוא יושב לידי וגוזר כל מיני.

פתאום הוא שאל: מתי אבא יחזור?   כשאנחנו שומעים את מנעול הדלת ואבא נכנס.

אז אבא ענה לו: הנה אני.   יועד חזק בטלפתיה. 

טוב יאללה. השעה מאוחרת. המתכון הוא פשוט ביותר.

לוקחים את כל הירקות שבמקרר בכמות שרוצים

מכניסים לסיר מהכבד לקל. קודם תפוח אדמה כי לוקח לו קצת יותר זמן

אחר כך גזר,בצל, כרובית, בטטה, דלורית, קישוא, ובסוף שורש סלרי ואז פטרוזיליה.

מלח פלפל. עם עושר שכזה אפילו לא הוספתי אבקת מרק.

מה אגיד.  עד הלילה נגמר הכל.

יצא פצצה.

בומבה.

אייזן-בטון!

טוב שלום.