אמא טריה

אבא של יועד מרדים אותו בחדר (בעקרון, מנסה להרדים, תוך שיועד מהנדס אותו: עוד מים.  פיפי.  עוד מים. פיפי..  אמא אני רעב.   אבא, אתה יודע ש...     ועוד כהנה וכהנה נסיונות. הכל כדי לא לישון),  אני בדיוק מתיישבת קצת לכתוב פה.  רוצה לכתוב כמעט כל יום, כל יום יש משהו חדש, במיוחד עם אן, אבל לא יוצא לי.

כשכבר יש זמן, זה מאוד מאוחר בלילה, וכל ההשראה שלי כבר נרדמה מזמן.

אז כשהוא מנסה להרדים אותו, אני שומעת את אן זוחלת לכיווני.  נעצרת במסדרון.  היא קוראת: א-דה!

אני עונה לה: אן בואי אליי.  אני מציצה עליה, והיא בחיוך ענקי מציצה עליי מקצה המסדרון.  ומתחילה לזחול אליי

במרץ.  היא כבר התחילה לזחול גם זחילה רגילה, זחילת שש, או איך שזה לא נקרא, אבל כשהיא רוצה "לרוץ", היא חוזרת לזחילת הפצוע המוכרת והנוחה לה ביותר.

היא טסה אליי, אני מסתובבת אליה עם הכסא, היא מגיעה למרגלות הכסא, מתיישבת, מושיטה ידיים.  לוקחת אותה, מסניפה את צווארה המזיע קלות (זו אני או שהלחות כבר פה?).

היא מסיטה לי את החולצה, ולקוחת ציץ.   זהו.  אפשר לכתוב.

אין הרבה לשמחתי מה לספר. היינו בבדיקה קצרצרה אצל רופאת השיניים המקסימה.

כמובן שהכסא הפחיד אותו קצת, אז התיישבתי עם יועד עליו, תארתי ליועד, מה קורה בכל שניה, משל הייתי קריינית בלונה פארק. הנה, תראה איך אנחנו עולים עם הכסא, הופה!

המנורה מאירה לך בתוך הפה.    וואוווווווווווו תראה איזו מראה קטנה יש לה.  היא רואה לך את כל השיניים.   לא חלפה דקה והרופא ההכריזה:  הכל בסדר. 

מה?  באמת?  שום חורים?  כלום כלום?   וואלה?   איזה כייף!!

בדיקה הבאה בעוד חצי שנה.

עם אן דווקא היינו לפני כמה ימים באותה המרפאה, אצלה החניכיים העליונים מעל שן אחת  היו קצת נפוחים ואדומים. כאב לה מאוד. אבל אין הרבה מה לעשות, יעבור. אין טיפול מיוחד לזה.

אפשר לשפשף עם ג'ל לשיניים. הוא נתן מרשם, אבל מעדיפה להמשיך לצחצח לה בעדינות עם הג'ל שלה  (weleda), יותר בריא לה בלי כל הכימיקלים האלה.

זהו פחות או יותר.

היא זוחלת במרץ, תוך כדי אמירת: אה-הא, אה-הא, אה-הא... לפי קצב הזחילה.

כאשר אני מבקשת ממנה נשיקה לאמא: היא מגישה לי את הפה הפתוח שלה לנשיקה.

כשאני נותנת לה משהו ליד היא אומרת: תה-תה, גם כשהיא מגישה בעצמה היא אומרת תודה.   כבר לא חדש, אבל קסום בכל פעם מחדש.

היא מוחאת כפיים כשהיא שומעת: כל הכבוד לאן!  או שהיא רואה אנשים בטלויזיה מוחאים כפיים, היא מזדהה ומצטרפת.

כשרק מתחילה מוזיקה, היא מפסיקה הכל, מתרוממת ורוקדת.

היא יוזמת משחקי קוקו.  משמיעה צליל גבוה ומשתנה בקול שלה, ומתחבאת מאחורי הוילון באמבטיה, או מאחורי דלת.  החיוך שלה ממיס, והיא הכי אוהבת את אמא.