אמא טריה

אבא:  יועדי, איפה התינוקת נמצאת עכשיו?

יועד: בבטן של אמא.

אבא: ואיך יקראו לה?

יועד: לא יודע, אני לא מכיר אותה..  

(אני כותבת כשהתכווצות גדולה אוחזת ברחמי) .

ראיתם פעם הריון רק בצד ימין של הבטן?  רק שם אני מרגישה אותה.

אבל רק שם!  כל הבעיטות, כל השיהוקים הקטנים שלה, ה-כל. אפילו את ההקסטון

בריקס שהתחילו די מזמן, אני מרגישה כמעט רק בצד ימין. 

 בלי שום קשר לציון 8 שנים שלי ושל הבן זוג היום, יצאנו אתמול,

יום שבת, למלא לנו את היום קצת בים, אוכל, ביקור אצל סבתא של יועד, אוכל,

סרט בקולנוע ('88 דקות' - מומלץ), אוכל וחזרה הביתה (+שני ארטישוקים

שחוסלו על ידִי בשעת לילה מאוחרת)...

בכל אופן, קצת לפני שיצאנו לסרט, השארנו את יועד עם סבתא וסבא שלו

ששמחו לקחת אותו לפארק+גלידה+מקלחת+אוכל+הוצאה והכנסה של המאוורר

לחשמל שוב ושוב. 

לפני שיצאו לפארק, התכופפה סבתא להלביש ליועד חולצה נוספת לזו שלבש.

הביט הגברבר הקטן אל עבר החזה השופע שלה, הצביע ושאל:

"מה יש לך פה, ציצים?"

המעלית אצלנו בבניין מקולקלת. 

אחרי אין ספור פעמים שהיא נתקעת, או נתקעת ואז אתה מוצא את עצמך

בין קומה שניה לשלישית, ואחרי שנפל לך הלב לתחתונים, היא מחליטה, שניה

אחר כך, להמשיך לקומה אליה רצית, נשרף לה המנוע.

באמת. הגיע הזמן שישרף לזקנה הזאת המנוע.. 

אויש, כמה רע זה נשמע..

עכשיו. איך פרה כמוני, אמורה לעלות ולרדת 4 קומות?  איך??

איך ספורטאית לשעבר עוצרת כל 4 מדרגות בהתנשפות של היפופוטם

שזקוק דחוף לאינהלציה? 

אבל יש סיכוי קטן אחד שמשהו חיובי בכל זאת יוצא מכל האירוע הזה.

פתאום שכנים נפגשים במדרגות ומעבירים דחקות עאלק בעלות משמעות.

כאילו שיש הבדל גדול בין השתיקות המעיקות שקיימות בתוך המעלית

בדרך למעלה או למטה, ובין העליה או הירידה, ואני חוזרת: המתישה ביותר,

במדרגות..        האם זו צביעות, נסיון לברר מי הפרצוף המוכר הזה שאני רואה

מדי פעם, או באמת רצון לדבר קצת עם שכניך הותיקים לבניין?

סתם תהיות של אחת, שכבר לא ישנה מי יודע מה בלילה, שלא לדבר על להגיע

למיטה וחצי שעה להסתובב כמו כלב שמחפש את התנוחה הכי נוחה שלו, ולהבין

שבעצם כבר אין כל כך תנוחות. אם ארדם ארדם (רק כדי למצוא את עצמי ערה

באמצע הלילה, כשהכבד הדחוס שלי משותק מכאב, ולעסות את עצמי כדי להתחיל

לנשום מחדש..) ואם לא ארדם, אז אשב לי פה ואבלבל לעצמי במוח.

לילה טוב.