אן הקטנה שלי. מנשקת, צוחקת צחוקים שונים ומיוחדים. ליועד יש לה את הצחוק הכי מגניב כשהיא צוחקת מאיזו שטות שהוא עושה. איזו הערצה!
כולנו צוחקים מהצחוק הספציפי הזה שלה. וזה רק מדליק אותו להמשיך להצחיק אותה. דקה אחרי זה הוא ינסה להעיף אותה ממנו, גם אם זה אומר להעיף!! אותה ממנו, כשהיא רוצה משהו שהוא משחק איתו עכשיו.
וצרחות. פיייי איזה צרחות. מסתכלת עליי וצורחת. ושניהם מושכים והיא צורחת והוא צועק עליה שזה שלו ותעזבי את זה!!
אמא! תקחי אותה מפה!! אמא!
טוב, אתה רוצה שאחזיר אותה לבית חולים? אני שואלת במבט משועשע..
הוא קולט אותי, מחייך ושותק. שנינו צוחקים.
הוא משוגע עליה. אוהב אותה מאוד. אבל לפעמים מת שרק תעזוב אותו קצת במנוחה..
נו.
אתמול אבא שלו לקח אותו לרחבת שבוע הספר. אבא שלו קורא ספרים מאז שהיה היה קטן. הרבה מאוד ספרים. יש לנו מאות ספרים בבית ועל כולם כמעט הוא יכול לספר עולם ומלואו. קיצר.. הלכו יחד. אבא-בן-ארטיק-ספר..
אחרי שלוש שעות בערך תוך כדי שאני מחתלת - מלבישה את אן, אני רואה סרטון קצר אל מול עיניי.
בסרטון אני רואה את יועד מחפש. מחפש... הלך לאיבוד.
ואני חושבת לעצמי: להתקשר לברר מה קורה..
וכל זה לקח בדיוק 5 שניות.
כי בשניה השישית אני שומעת מבחוץ, מכיוון החלון של הסלון:
איייייייייייייימאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
גמרתי להלביש אותה ומיהרתי לחלון.
יועד עומד ליד אבא שלו ומנפנף לי בפנס אצבע הקטן שלו.
אנחנו באים! צווח לי בכורי.
אז בואו! צעקתי בשקט בחזרה.
כשנכנסו אמרתי לאבא שלו ששניה לפני שיועד קרא לי, היתה לי תחושה חזקה שהוא הלך לאיבוד שם.
אבא שלו אמר לי: הוא באמת הלך לאיבוד שם 
וממשיך: הוא החזיק לי את הרצועה של התיק חזק חזק ופתאום שמתי לב
שאף אחד כבר לא מחזיק לי את התיק...
חיפשתי חיפשתי, רצתי, קראתי ליועד כמה פעמים, עד שמצאתי אותו ליד אשה שניסתה להרגיע את הבכי שלו.
הסטתי את המבט ליועד, שרק הסתכל עליי ולא היה מוכן להוסיף.
אנחנו מורגלים בסיפורי טלפטיה כמו אלה בחיים שלנו שאפילו בקושי דיברנו על זה אחר כך. זה דבר שברגיל פה. מחשבות מציאות.
למזלי חשבתי על משהו שכבר קרה ולא יקרה.
כלומר, מחשבות יוצרות מציאות. והרבה פעמים קורה שאני חושבת, או חולמת או סתם מרגישה מאוד חזק משהו, ומשהו באמת קורה סביב הנושא.
לא בהכרח רע או טוב. אלא משהו. כל דבר.
אחר כך כבר אבא שלו הסביר לו מה עושים אם מצב כזה יקרה שוב.
חיבקתי את זה שהיה פעם התינוק שלי, ועכשיו הוא ילד ונישקתי והרחתי אותו.
ריח ילדותי ונהדר גם אחרי יום שלם של משחקים וריצות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
