אמא טריה

כמעט בכל יום אחרי שאני מוציאה את יועד מהגן, אנחנו הולכים לגינה שנמצאת מטר ליד.

יושבת ומשגיחה בעיקר על אן שכבר מטפסת ומתגלשת לבד.. פה ושם היא קוראת לי שאבוא איתה, או שאעלה אותה

על הנדנדה..

היום היו שם ילדים בגילאים 5-7 בערך.  ששיחקו וצעקו.

פתאום שמתי לב שהם צוחקים וצועקים ואחד מהם מחזיק מקל שבקצהו מגולגל זנבו של לטאה גדולה, שנראית כמו חרדון

אבל היא ירוקה.  סלחו לי אם אני לא בקיאה בזוחלים אבל אין לי מושג מה החיה הזאת, רק שהיא דומה לחרדון.

ניגשתי אליהם מהר ושאלתי אותם בכעס מה הם חושבים שהם עושים.

החרדון הזה נפל ובכל פעם הילד הרים אותו מהזנב. הוא גסס.

הם צעקו לי בחזרה שהם זרקו עליו אבנים.

חמתי בערה בתוכי בתוך שניות.  כעסתי עליהם נורא.

אמרתי להם שהם הרגו אותו. פשוט התעללו ביצור חי.

עשיתי להם הרצאה קטנה, כמה שלכל יצור חי מגיע לחיות, אבל כל כך כעסתי

שזו לא היתה הרצאה נחמדה.

הם זרקו פה משפט ושם משפט, בעיקר מאשימים אחד את השני.

שוב אמרתי להם שמאוד כאב לו שזרקו עליו אבנים, והוא מת בסוף.

אני לא ממש טובה עם ילדים אחרים. ובאמת כעסתי. 

לא יודעת איזה חותם השארתי עליהם, או הארוע הזה.

אבל באמת שלפעמים אני מעדיפה חיות על אנשים.

הרמתי את היצור המסכן, שדקה לפני כן עוד פרפר פרפורי מוות. עיניו היו עצומות ופיו מלא חול.

טיפסתי על איזו חומה נמוכה והנחתי אותו בזהירות על האדמה בין עלים גדולים.

עכשיו הוא משמש ארוחה דשנה להרבה מאוד נמלים.

כשחזרתי, אף אחד מהילדים המתעללים כבר לא היה שם. רק אלה שצפו מהצד.

היה לי עצוב להמשיך לשחק שם עם הילדים שלי.