אולי כי נמאס לי, כי אני עייפה מלספור קולריות ומי לחשוב לפני כל ביס שאני מכניסה לפה, אולי כי הפחד הזה לעלות בחזרה ניהיה כבר סוג של אובססיה, אולי כי אני כבר לא מסוגלת לאכול בלי להרגיש שמנה אחר כך, אולי כי אני כבר לא מסוגלת להנות מהאוכל באמת.

היום בצום הרגשתי מין תחושת התהלות בגלל הרעב, כאילו הרעב הזה עושה אותי חזקה יותר נפשית, ואני יודעת שזאת מחשבה של אנורקסית, ואני לא אנורקסית, אני אוכלת טוב באמת, אבל יש לי מחשבה של אחת כזאתי... וזה מפחיד אותי פחד מוות.

בגלל שהיא אמרה לי שזה נראה כאילו עליתי איזה 2 קילו מאז שירדתי את ה-6 הראשונים, למרות שאני יודעת שזה לא נכון ושאפילו ירדתי עוד מאז, אני כל היום בפחדים, חושבת על זה בלי סוף, לא מפסיקה להתעסק, וזה כבר לא העניין של המראה כמו העניין של המספר.

זה כאילו המספר הזה מהווה בשבילי מין פחד, פחד שאני כל הזמן מתעסקת בו, חיה בצלו.

ואני יודעת אני כל כך יודעת שזה דיבור של אנורקסית, ושזה לא יכול להיות שכל החיים אני רק אתעסק בפחד לעלות מחדש.

וזה כל כך מוריד לי תביטחון שעל כל מכנס שאני קונה ההורים שלי אומרים הוא קטן עלייך למרות שהוא ממש לא, אני הולכת עם מכנסיים שיש לי בהם עוד מקום והם אומרים לי זה קטן עלייך, יעני מה הקטע שלכם? מה אתם רוצים שאני אקנה מידה או 2 מידות מעליי?

אם זה היה תלוי בכם הייתי קונה מידה 3 בזמן שאני 0, 1?

עדיין אומרים לי איך רזית אבל ההרגל שניהיה לי כבר מלשמוע את זה לא גורם לי להתרגש, הרי רק השבוע שהלכתי ללי קופר הבנתי שירדתי עוד חצי מידה, אבל בכל זאת אני חושבת שהשמנתי, אולי זה נראה כי אני מתאמנת פחות מי בהתחלה, אני מרגישה שאני פחות מצליחה לאכול מסודר, אני מרגישה שאני פחות מספיקה להתאמן, אני מרגישה שאני מוותרת לעצמי, שהגוף שלי כבר קצת עייף מהדיאטה הזאתי ומצד שני יש בי עוד כל כך הרבה חשק להמשיך, לרדת עוד.

אני כבר שונאת להתעסק בזה, שונאת את זה שאני לא יכולה להנות באמת משום דבר שאני אוכלת ושאני כבר מרשה לעצמי אני מרגישה אשמה על זה.

הפכתי את האוכל למין אויב? ואני יודעת שזה לא צריך להיות ככה.

הכי מוזר שאפילו שאני שותה אני חושבת, אפילו על שתיה דיאט של קלוריה לכוס עוברות בי מחשבות אם אני צריכה את זה או לא, על כוס נס קפה עם סוכרזית וממש טיפה חלב דל שומן שיש בה אולי 10 קלוריות בהגזמה.

ודייי זה לא אמור להיות ככה, אני לא אנורקסית, אני לא בתת משקל, אבל אני חושבת כמו אחת כזאת, אלוי לא מבצעת אבל כן חושבת.

לפעמים נדמה שזה רק המספר ולא יותר מי זה- המידה והמספר שהמשקל מראה.

כאילו כל מה שהוא לא 0 או 25 אלא 26 נגיד נראה לי שמן מדיי, אולי אני מסוגלת לקנות מכנס רק בגלל המידה שלו?

אני שונאת שזה ככה, אבל לא מסוגלת לשנות את המחשבה.

אני באמת לא אנורקסית... ואני באמת מפחדת שמישהו יקרא את זה וילך ליועצת, כמו בחטיבה שקראו לי לשם וחשבו שאני בדרך לאנורקסיה, והייתי רחוקה מי זה אז כל כך רחוקה, הייתי זאתי שחוזר מהבצפר וטוחנת מה שבא לה- כמה ממתקים שהיא רוצה, כמו עוגות שהיא רוצה, כמה פחמימות שהיא רוצה, אומרת אני שמנה אבל בעצם חושבתש היא רזה.

אז אם אז חשבו שאני אנורקסית מה יחשוב מי שקורא את זה? אני באמת לא רוצה לדעת.

הייתי

חח שני פוסטים ביום אחרי מלא זמן שלא עידכנתי, מה ניהיה ממני?

רונקי