כי שום מחשבה כבר לא נשארת במקומה, כי כל דעה וכל רצון משתנה פתאום מקצה לקצה. כי אף אחד בעולם הזה אני כבר לא רואה כמו שראיתי אפילו לפני חודש. כי העולם נראה לי אחרת פתאום ואני לא כל כך מכירה את עצמי, ואולי אפילו לא מבינה את הדרך שבה אני עושה את הדברים, אבל מה שכן אני יודעת שאני עושה את הדבר הנכון כמעט כל פעם.

ועדיין יש את הפוזה הזאתי שהייתה שם ותישאר שם תמיד, הפוזה על האנשים האלה שאני תמיד אבל תמיד אנסה להוכיח להם מי אני וכמה אני שווה, למרות שאני בעצמי לא כל כך בטוחה בעצמי, אבל... אני לא יכולה להגיד שאין לי ביטחון, כי יש לי, אולי לא במראה שלי, אולי לא בגוף שלי אבל כן במי שאני.

 את באה אליי השיר הזה מתנגן לי ברקע פעם אחרי פעם, המחשבה הזאתי שלי אין אל מי לבוא לא כרגע, ואני יודעת שיש הרבה דברים שבגללם עדיף להיות לבד, אבל כל כך הרבה פעמים בזמן האחרון חשבתי על זה שאני פשוט צריכה מישהו שיחבק אותי שקשה לי, ובימים האחרונים נשברתי כמה פעמים, כי קיבלתי כמה מכות מהעולם הזה, בעיקר מכות שמראות מציאות בשניה, ומין תחושה ריקה כזאתי שלא הרגשתי או לא נתתי לעצמי להרגיש כבר כל כך הרבה זמן, כאילו התקופה הזאתי שהחיים היו בילוי אין סופי, עייפות שהעלימה את המחשבות כמו מין סם, עייפות וחגיגות. לצאת ולצאת ולצאת, לצאת ולא לשים על אף אחד בעולם הזה.

התקופה הזאתי נגמרה, ועכשיו מחליפה אותה סוג של מציאות. ואם להגיד את האמת אני לא מסוגלת עם שיגרה היא מחרפנת אותי.

מרוחקת מהרבה אנשים, אולי טיפה פגועה אבל מנסה לקחת את הדברים בקלות, משהו מאוד מהותי השתנה בי ובסביבה שלי ואני לא אומרת שזה רע זה טוב.

אני באמת רוצה משהו, אני באמת רוצה אהבה, אבל לא סתם משהו, לא סתם מישהו, מישהו ששאני אביט לו בעניים אני לא אפסיק לחייך כי אני ארגיש בחלום שהוא איתי, ולא לא בגלל מראה, כי כן מראה זה חשוב לי אבל זה לא מה שיגרום לי להתאהב במישהו.

מפריע לי שמעירים לי אבל קל לי להעיר, מפריע לי שבוחנים אותי אבל קל לי לבחון, מפריע לי שמרכלים על חברים שלי אבל קל לי לרכל על חברים של אחרים.

ואולי אני לא בן אדם כזה טוב כמו שחשבתי.

והבחורה ההיא במסיבה, שהמראה של מה שהבנים האלה עשו לה, שעם אחד מהם רקדתי דקה קודם, ואני ועינב איך שנכנסנו ביניהם, היא הייתה כל כך רזה, ממש את העצמות ראו לה, וכל כך שבירה ומפוחדת, כל כך שבירה שהיה לי קשה לעזוב אותה, במקום ההוא המקום שפחדתי בו פחד אמיתי. כי במסיבה ההיא בת"א קיבלתי את השוק שלי, השוק שלי מהעולם.

המסיבה ההיא גרמה לי להבין שאולי אני לא יודעת הכול על מסיבות ועל איך להסתדר כמו שחשבתי, שיש לי עוד הרבה מה ללמוד, שלהיות בטוחה בעצמי ב-100% זה דבר רע ולא טוב, ושיש צדדים לעולם הזה שלא יצא לי לראות ואולי עדיף שאני לא אראה אותם.

רונקי