היום הוא יום ההולדת של רוזה
הקטנה, היא חיכתה לילה שלם להתעורר אל היום שכולו מוקדש לכבודה. אט אט
פתחה את עיניה ומתחה את גופה הקטן אל כל עבר בעודה הגדולה ביחס לגופה
הקטן. אמא של רוזה הקטנה קראה לה מהמטבח "רוזה, התעוררת כבר? השוקו שלך
כבר מוכן". רוזה הקטנה קפצה מהמיטה ותחילה שטפה פנים, צעדיה הקטנים הדהדו
ברחבי המסדרון כשהיא רצה אל עבר המטבח. הכותונת הורודה עם ציורי כלבים
קיפץ לו בזמן שברכיה עלו מעלה מטה בצפייה להגיע אל השוקו החם והמתנה שהיא
כל כך חיכה לה, מתנת יום ההולדת. משהגיעה אל קצה
המסדרון גילתה כי על השולחן כבר חיכה לה שוקו חם וטעים עם 2 קוביות מרשמלו
לבן צפות בו וליד הספל ישבו להן כ-3-4 עוגיות טעימות. על הכיסא שלה ישבה
חבילה ללא צורה ברורה עטופה כולה בנייר מתנה מבריק וצבעוני שרק חיכה
שמישהו יקרע את הנייר בעליה.
רוזה עצרה תחילה והסתכלה לכיוון הכיסא
ומרגע שאמה אישרה לה כי זוהי מתנת יום ההולדת שלה עיניה נפתחו לרווחה
וחיוך גדול נפרס על פניה העגלגלות. רוזה רצה אל עבר החבילה, לקחה אותה אל
ידיה ותרם הספיקה לקרוע את העטיפה אמה עצרה אותה ושאלה, "אינך רוצה לקרוא
את הברכה קודם? זה לא מנומס קודם לראות מה הביאו לך ורק אחר כך מי הביא
לך..". רוזה לקחה את כרטיס הברכה ונתנה לאמה על מנת שזו תקריא את הברכה.
האמא לקחה את הכרטיס והקריאה, "ילדתנו המתוקה, היום נולדת לפני שלושה
שנים, בהם אותך אנחנו אוהבים. המון מזל טוב! אמא ואבא". רוזה קפצה משמחה,
חיבקה את אמה בחוזקה ונתנה לה נשיקה גדולה. עמדה עם החבילה משולבת בידיה
וחיכה לאישור לכך שעכשיו היא כבר יכולה לפתוח את החבילה.
האם הסתכלה על
רוזה והנהנה בראש לחיוב, רוזה שכבר השתוקקה לדעת מה מסתתר בתוך החבילה.
חתיכות נייר העטיפה החלו להתעופף באוויר עד שבסופו של דבר מצאה רוזה את
המתנה. בתוך ערמת הניירות הסתתר לו דובי
חום בעל אוזניים גדולות עם כתמים לבנים בחלק הפנימי של האוזן וסרט אדום על
הצוואר. רוזה קפצה משמחה וחיבקה את הדובי, מאז שאבד לה הדובי הקודם זה כל
מה שרצתה כמתנה ליום ההולדת שלה והנה משאלתה התגשמה. משסיימה רוזה לשתות
את השוקו החם ביקשה ממנה אמה ללכת ולהתכונן לקראת היציאה לגן, רוזה רצה אל
חדרה סוחבת אחרי את הדובי, שמה על עצמה סוודר מהודר, מעיל ואת מגפי הגומי
הצהובים. רוזה לקחה את הדובי עימה אל הגן, כאשר ירדו מהמעלית זיהתה רוזה
את המטרה הבאה שלה. השכנה בדירה ממול אשר בדיוק חזרה מקנייה במכולת
השכונתית פתחה את דלת הבניין ותוך שהיא סוגרת את המטרייה
הרטובה ורוזה רצה מהר ככל שיכלה לכיוון הדלת. הדובי החדש התעופף והסתרך
מאחור והקוקיות של רוזה קצפו להן בקצב הריצה שלה, כאשר חלפה על פני דלת
הכניסה לבניין וירדה אל המדרכה
קפצה רוזה גבוה ככל שיכלה, היא הרגישה כאילו מתעופפת לה לבני המדרכה כמו
ציפור קטנה. אט אט החלה רוזה את הנפילה חזרה אל הקרקע הישר אל תוך שלולית
גדולה, מי הגשם התאספו להן השפריצו אל כל עבר והרטיבו את השכנה המסכנה אך
רוזה הייתה בשלה, שמחה וקופצנית לאור היום הולדת והמתנה החדשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
