| 5/2007
 מעשה בעלמה
אני עומד בחוץ בגשם צועק אל השמים,
איך את לא שומעת את יללותיי מתוך האפלה?
לפני שאפול פתחי את ליבך ותני לי לומר לך
שאני מבין את הטעות שעשיתי ומבין את רגשות האשמה.
נמאס לי להפסיד, הגיע הזמן להחריב את הקירות
שעומדות ומסתירות לי את העתיד שמגיע ואותי רוצה להקריב.
אני כבר לא בורח, גם לא שוכח את המקום שבו נפגשנו
את אותו ריח בושם שלבשת לפני שהוצאת את האקדח,
רצית לירות בי ולסיים את המשימה, אבל הפחידה אותך המחשבה.
ניסית לתפוס אותי לא מוכן, יושב ולומד בשולחן כשאל הגב כיוונת
עצמי את העניים, תני לגופך להרגיש את אותה האמת בלי שקרים
שגרמו לך לאבד כל תקווה, כל שמחה כל טיפה של אנושיות בנשמה.
ביקשת שאני אסמוך עליך, שלא תכאיבי לי לעולם,
מה אני אמור לחשוב עכשיו אחרי שאת הקנה אל הרכה הצמדת?
אני מוריד בפניך את הכובע, תפסת אותי לא מוכן, הכול היה לך מתוכנן.
נשארנו במתח שלא היה כמותו בינינו מעולם, הכול חוזר אליך
כל מה שהרגשת בפנים מתהפך לך בבטן, כמו בומרנג החלום חוזר.
את יודעת שזה חייב להיגמר כי אחרת אני אקפוץ חזרה
אני אנקום את שמם של האחרים, הנפגעים וכל אותם חסרי אונים
שדרסת בדרך אלי לפגוע בי בצורה שלמדת ממני, מחדל חיי.
אני את שלי כבר עשיתי, את האויבים שלי מתחת לאדמה כיסיתי.
את הכאבים הברחתי, נשארתי בלי רגשות או חלומות,
אפילו כשאני על הרצפה שוכב והפצעים נפתחים לענייך,
מדמם למוות אבל אני נשאר בחיים, את יודעת שאותי בקלות לא מחסלים.
אני מחכה לצליל שלא מגיע מאותו אקדח שאותי כבר לא מרתיע,
את משחקת באש בלי לדעת את הכללים, יש שיאמרו על כך דברים יהירים,
אבל אני מכבד אותך על הניסיון למרות שהוא יגמר בכישלון.
אני אוהב אותך מכל הלב, למרות שאני מתעלם ממך כשאני לידך עובר,
מצטער שכך זה נגמר, אבל כבר נהיה מאוחר ואני ממשיך אל פרשתי לחיי הכפר.
אני אתחמק מכל מה השפעה שלך עלי ופורש בשיאי לגמלאות בין השדות,
זכרי שממני את לא יכולה לברוח ולי תמיד יהיה את הכוח, למצוא אותך ואת נשמתך לבלוע.
בראש שלך הקול שלי ישמע בכל פעם שתאזיני לאותה מנגינה שתחזיר אותך חזרה.
אני רק לא מבין למה לא רצית את לעשות את זה פנים מול פנים,
אני הרי היחיד שבאמת הכיר כיצד את מתנהגת מבפנים, בלי כל השקרים, החומות
שמכסה אותו איפור עמום שאת שמה על הפנים.
בסוף הכול יגמר ואף אחד מאיתנו לא ירצה לוותר, זוהי הזדמנות אחרונה
להתחבק ולהיזכר בכל אותם זמנים שעברנו, לפני שהפכת ליצור כלאיים.
התרגשת לראות אותי מחדש, הלב שלך דפק בלהט, מרץ כמו זה שיש לך בעיניים,
כאת מחזיקה שוב את האש ואני נופל על הברכיים.
אני רואה שזה הרגע, והמספר שלי עלה, הנה את לוחצת על ה..
היות והבחורה לה השיר מוקדש תומכת בי מאחורי הקלעים בלימודים עוד משנה שעברה והפכה לקוראת קבועה ברגע בנודע לה שאני כותב דברים החלטתי להקדיש לה שיר.
היא קראה את השיר הזה (שבשלב מסויים הלך להפוך לסיפור) ונורא אהבה אותו כשיר ועל כן.. בשבילך SL, הגוטית הכי יפסינית באוניברסיטה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
