מאז שאני זוכר את עצמי תמיד הייתי בחור בוגר יותר מאחרים, תמיד ישבתי והתווכחתי פוליטיקה בשולחן של המבוגרים במקום אחרי ששעמם אותי לשחק עם הילדים. תמיד הייתי זה שהציע עזרה לכולם גם כשהדבר בא על חשבוני ולא קיבלתי דבר מוחשי בתמורה, דבר מלבד חיוך רחב או הכרת טובה. ככל שהלך ועבר הזמן גיליתי שאנשים מנצלים תכונות אלו והלכתי וכיסיתי עצמי במסכות רבות על מנת לא לפגוע בעצמי. אותו פחד מנע ממני במשך הרבה מאוד זמן להתחיל עם מישהי, גם כאשר מאוד רציתי או שהיא רצתה ורק חיכה שאעשה את הצעד הראשון, אותו צעד שמעט מאוד פעמים הגיע. כך יצא שהיו לי במשך כל תקופת נעורי הרבה מאוד ידידות, גיליתי בגיל צעיר שלמרות שנשים רוצות את הנסיך והבחור שינהג בהם כמלכות הן תמיד העדיפו את הבחור ה"רע". המקרה הראשון בו נתקלתי בתופעת "החבר הכי טוב" היה לערך בגיל 16. אומנם במבט לאחור אני שמח שלא היה לי את האומץ לעשות שום דבר בעניין, כי כך קרה שזכיתי בבת משפחה חדשה, האחות שמעולם לא הייתה לי, אותה אני אוהב עד היום עד מאוד. למרות הסוף הטוב היה מדובר בהתחלה של תסמונת אשר תחזור לאורך כל תקופת התבגרותי ואותה אני חולק עם כל אותם "בחורים טובים" אשר מסתובבים להם ברחבי העולם.
את הבחורה פגשתי לראשונה במסיבת יום הולדת של אחד מחברי הטובים, כבר מהרגע הראשון היא משכה את עיניי ולא יכולתי להוריד את מבטי ממנה. לאחר התלבטויות רבות והליכות מרובות לידה ללא כל מטרה עזרתי אומץ והחלטתי להגיד שלום להציג את עצמי ולעשות את מה שרק התחלתי לגלות שאני טוב בו, לאלתר. ואכן ההתחלה הייתה טובה, היא החלה לדבר עימי ואף הציעה לצאת איתי להמשיך את השיחה מחוץ לבית במקום שקט יותר, ללא כל מחשבה נוספת הסכמתי והובלתי אותה אל מחוץ לבית כאשר אפשרתי לה לעבור ראשונה בדלת. לאחר מספר דקות בהם הספיקה להדליק סיגריה יצא החבר שלה ומשראתה אותו חיש מהר העבירה את הסיגריה לידי וביקשה ממני להחזיק אותו ולהעמיד פנים כי היא שלי. מכיוון שלא רציתי לאכזב אותה הסכמתי לכך מיד במחשבה שאם אהיה נחמד אליה היא תסכים לצאת איתי בסופו של דבר. עברו כמה חודשים ופגשתי את אותה בחורה שנית בדרכנו אל מסיבה של אדם לא ידוע, תוך שכדי שיחה בדרכנו אל המסיבה התנהגה אלי בגסות רוח. למרות אותו מקרה, כאשר הגענו אל המסיבה והיא ביקשה ממני לשמור עליה שלא תשתה יותר מדיי, הסכמתי בהרף עין. היות והיא הייתה ללא חבר חשבתי פעם נוספת כי אילו אתנהג אליה יפה ובכבוד היא תסכים בסופו של לדבר לצאת איתי.
במשך כל אותו ערב לקחתי על עצמי את התפקיד לשמור עליה מכל רע או צרה אך היא התעקשה לשתות גם כשלא הסתכלתי או הייתי עסוק בה עד שלבסוף החלה להקיא. רצתי במהירות אל המקום בו ישבה ועזרתי לה להתאושש, הבאתי לה את המעיל מבלי לחשוב שהוא היה של אבי, וגם כאשר לחלכה אותו, כל שהיה לי אכפת זה לשמור עליה בקנאות ששום רע לא יקרה לה. בדרכנו אל המונית, בזמן שהלכתי להביא לה מים, ניסה אחד ה"ידידים" שלי לנצל את מצבה למרות שידע כי אני חושק בה. הוא החל לנשק אותה מולי והחלטתי שלא לעבור על כך בשתיקה. הכעיס אותי יותר מכל שהוא מנצל מישהי במצב של שיכרון על מנת לספק את תאוותיו, וזאת יותר מאשר זאת היא. לאחר תקרית אשר כמעט התדרדרה לאלימות פיזית, ליוויתי אותה במונית אל ביתה והמתנתי איתה מתחת לביתה עד שתוכל לעלות את המדרגות מחבק אותה שלא יהיה לה קר, חושב האם אני באמת רוצה לנצל את העזרה שלי על מנת להוציא מכך יותר אך לא יכולתי. אותו מצפון אשר מנע ממני בעתיד לעשות דברים רבים שחשקתי בהם לא אפשר לי. מאותו רגע התחלנו להתחבר יותר ויותר עד שבשלב מסוים כלל לא היה לי אכפת שזמני לעשות משהו בנידון עבר, כלל אל היה אכפת לי שהיא רואה בי כחבר הכי טוב שלה, כידיד. כלל לא היה אכפת לי כי אני הרגשתי את אותו הדבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
