"ביפ-ביפ-ביפ-ביפ" העיר אותי השעון המעורר ליום שישנה את חיי ואת חיי אזרחי העולם כולו. כמו בכל יום קמתי ממיטתי בבית המלון, פתחתי את הוילון בדרכי אל השירותים ויכולתי לראות שעוד יום קר של סוף סתיו בניו יורק מצפה לי. בעודי מתלבש יכולתי להבחין שאתמול בלילה נרדמתי רק מספר עמודים בודדים לפני סוף הספר ולכן החלטתי לנצל את הבוקר הקר ולסיים לקרוא את הספר אל מול החלון הקר. כאשר סיימתי את העמודים האחרונים לקחתי עט והייתי חייב לרשום על הספר הקדשה למי שימצא את הספר כשאעלם. הספר ריתק אותי במשך מספר ימים וכל פעם שקראתי אותו שוכנעתי מחדש שהוא נכתב על המחשבות שלי. פתחתי באחד העמודים הראשונים שהיה ריק ורשמתי, "זוהי הצהרתי. על החתום, "התפסן בשדה השיפון", סגרתי את הספר בשתי ידי, שמתי אותו מתחת ליד ויצאתי מהחדר אל כיוון לובי בית המלון. כאשר יצאתי מבית המלון הכה בי גל הקור שבחוץ ויכולתי להרגיש את פני קופאות אך הדבר לא מנע ממני ליהנות מיומי האחרון בעיר הגדולה. הסתכלתי ימינה ושמאלה ופניתי לכיוון הפארק המרכזי של העיר אשר באחד הבניינים לצד הפארק גר אחד המוזיקאים אשר תמיד רציתי לפגוש. כאשר הגעתי לשם מסביב לכניסה לביתו היו מעריצים רבים ובזמן שדיברתי עם אחד מהם חלף על פני הזמר כאשר יצא מהמונית ומיהר אל ביתו. החלמוניות שלי לא תמנע ממני להיפגש עימו היום פנים אל פנים ולכן החלטתי לבלות את רוב היום באזור. יצאתי לסיבוב בפארק ופגשתי במקרה את הבן של הזמר מלווה במטפלת שלו, דיברתי עימה מעט וביררתי האם הוא יצא היום ואוכל לממש את משאלתי להיפגש עימו פנים אל פנים. לאחר שיחה קצרה הרגיעה אותי המטפלת ואישרה לי כי לקראת הערב הוא יוצא לאולפן ההקלטות ומחלק חתימות מחוץ לבניין, ליטפתי את ראשו של הילד והמשכתי בדרכי אל הפארק לשבת על ספסל ולעיין פעם נוספת בספר שלי.
לקראת שעות הערב פניתי חזרה אל הכניסה לבניין וחיכיתי שהוא יצא. לאחר מספר דקות הוא הגיח החוצה ואכן בדרכו אל הלימוזינה שחיכתה על שפת המדרכה הוא חילק חתימות. כאשר הגיע אלי לחצתי את ידו והוא חתם לי על עותק של אלמובו החדש ושמח לדעת שאהבתי את האלבום, הוא נכנס אל הלימוזינה והמשיך לדרכו ואני נשארתי שם להתלבט אם עצמי. הוא נראה בחור נורא נחמד ופחות מנותק משחשבתי שיהיה, מה גם שיש לו ילד צעיר ויפה שזקוק למודל לחיקוי כמוהו כמו גם הרבה ממעריציו. הקולות בראשי רבו בקולות רמים וכל שיכלתי הוא לתפוס את הראש ולקוות לקצת שקט, זזתי הצידה מההמון חזרה אל הפארק, ישבתי על ספסל ותפסתי את הראש. כבר הייתי מוכן לוותר על העניין, לחזור אל בית המלון לאסוף את חפצי ולחזור הביתה אבל בסופה של התלבטות עמוקה עם עצמי הגעתי למסקנה שזאת היא מטרה נעלה וגדולה ממני, לכן החלטתי להמשיך בתוכנית ולחכות שהזמר האהוד יחזור אל ביתו. השעון תיקתק והשעה והיום הלך ועבר לו, הלילה כבר ירד על העיר ואני חיכיתי בשקט שהוא יחזור, שאני אוכל לפגוש אותו פעם אחרונה. התקדמתי אל עבר הבניין וחיכיתי בסבלנות שהלימוזינה תחזיר אותו אל ביתו ואזכה למפגש נוסף פנים אל פנים בו אתן לו את דעתי. לפתי הגיחה הלימוזינה והוא יצא ממנה מלווה באשתו, הזיעה בידי החלה להופיע וכן רעד קל בגוף מהתרגשות. כאשר הוא הפנה אלי את גבו נוצר מעין שביל אשר חצה את קהל המעריצים ונתן לי מבט ישיר אל גבו. לאט ובזהירות שלפתי את האקדח מכיס המעיל, כיוונתי ולחצתי על ההדק מספר פעמים. רעש היריות הדהד בחלל ויצר המולה רבה בקרב קהל המעריצים, מהר החזרתי את האקדח אל הכיס ורצתי להתיישב על ספסל עם פני לזירת האירוע, שלפתי את הספר שלי וחזרתי לקרוא בו. כאשר הגיחו השוטרים ולקחו אותי לא היססתי או התנגדתי כי ידעתי, באותו יום שיניתי את העולם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
