מי יודע ולמי איכפת?!

בכל פעם שאני עוזב יותר ויותר קשה לי בלעדיה, החלל הריק מבפנים מתחזק, הגעגועים משתלטים עלי. כבר 7 שנים שאנחנו ביחד, אומנם אנו לוקחים את המערכת יחסים לאט ובזהירות, היא גרה בבית שלה ואני בבית שלי. גם כשהיא באה לישון אל ביתי היא מכינה לעצמה את המקום שלה, מעין בית קטן בתוך הבית שלי, ממש כמו שילדים קטנים משחקים בקאמפינג בתוך הבית.
היא משוגעת עלי בדיוק כמו שאני עליה. המערכת יחסים בינינו לרוב אינה מובנת לאלו שיצפו בה מהצד, אנשים לא מבינים איך יכול להיות שאנחנו ביחד, שאנחנו ממשיכים לזהות אחד את השני, מבלי לריב, מבלי לנהל שיחות רבות ועמוקות, איך אני היחיד אותו היא לא נושכת, גם עם מדובר במשחק וגם כשמדובר ברצינות. אנשים מרימים גבה לאור היחסים שלנו בשל השוני הברור לעין בינינו, היא אישה של קיץ, היא אוהבת לשכב לה בשמש החמימה ולהשתזף בזמן שאני איש של חורף, אני אוהב גשם, שלג ואוכל חם. איך קרה שמתוך כל סוגי היצורים בעולם בכלל והנקבות בפרט, קרה שהתחברתי כל כך טוב דווקא אליה. היא צמחונית, ואני כמו כל אחד אחר מארץ המוצא שלי מחוייב לאכול בשר, לטרוף כל דבר שזז. בין אם זה דג חרב, פרה או חזיר בר, כל עוד הדבר ימלא את בטני הוא יאכל. כל מה שעולה לי לראש בזמן שאני נותן ביס אחר ביס בתוך גושי הבשר העסיסי הוא אותו משפט מפורסם של חזיר הבר המפורסם, "האקונה מטאטה", אין מה לדאוג, בסופו של כל שבוע יש בשר טעים המתבשל בגריל. גם כשאפשרות הבשר אינה קיימת ואני מחליט לאכול דברי ירקות ההבדל בינינו גדול. בזמן שאני איש של כרוב לבן, עגבניות ומלפפונים, היא, היא נשארת בחסה ושלל פרחים למיניהן בצבע כתום. היא אוכלת בתאווה דברים עם מנטה בזמן שזה עוד אחד מאותם צמחים שאני שונא.לעיתים נראה כי היא בחרה את המאכלים האהובים עליה בכוונה לפני שהכירה אותי על מנת שלא תחלוק עימי את אוכל או על מנת לתת לי יותר אוכל שאני אוהב.
אבל למרות הכל, כשאני מגיש לה את הארוחה שלה היא משחקת איתי, היא מעדיפה ללכת אחרי, לעוקב אחר צעדי ולעזור לי להכין את האוכל שלי תחילה במקום להתחיל לאכול את שלה. היא משחקת עימי תופסת לפתוח את התיאבון, לאורך השנים היא שרדה וסבלה את המשחקים שלי, היא יודעת שאני אוהב לשחק הרבה והיא משתפת פעולה רק כדי לראות אותי מחייך, גם כשהיא ממש רעבה. זו הדרך שלה לומר לי כמה היא מעריכה את זה ואת כל מה שאני עושה למענה. מה שמביא אותי להבדל נוסף בינינו, הבדל שהיה עלול להפריע אילו הקשר שלנו לא היה מיוחד כל כך. אני איש של דיבורים, אני צוחק הרבה, אני מראה את הרגשות שלי ועולה על ראש חוצות כדי להצהיר את אהבתי. היא לעומת זאת בשלה, מופנמת, לא מדברת הרבה, יש שיגידו אפילו ביישנית אך קנאית במידה כזו שמעלה חיוך כי אני יודע שאכפת לה ממני למרות הכל.
אבל זמנים משתנים, פעם כשעוד גרתי בדירה הישנה, היינו ישנים תחת אותה קורת גג, למרות הבית בתוך בית שהיא נהגה לישון בו, היא הייתה מתעוררת וצופה בי ישן, מחכה שאני אקום להכין ארוחת בוקר לשנינו. היא הייתה מבלה לצידי בלילות הארוכים של שנות העשרה מול המחשב ותוכנות המסרים, היא הפכה יחד איתי את השעון הביולוגי ככה שבמהלך החופשים אני אחיה בשעות הלילה ואשן במהלך היום. עברנו הרבה ביחד, כמו שהיא איתי אני איתה. עכשיו, משעברנו מהדירה לבית עם קרקע, היא עדיין כאן, אומנם כבר לא תחת אותה קורת גג אבל עדיין כאן איתי. היא לא עוזבת ומחכה כל בוקר שאני אקום להכין ארוחת בוקר ואשים לה על כר הדשא הגדול את פרוסות החסה האהובות עליה כל כך. היא מסתובבת לה בחופשיות וישנה במערה שלה, ככה זה כשהצבה שלך מפתחת רגשות ומזהה אותך בזמן שאתה ביחד עם שאר חברי המשפחה מקבלים אותה לחיק המשפחה ומטפלים בה יותר טוב מאשר בעצמינו.

http://israblog.co.il/tblogread.asp?blog=450140&blogcode=9229507