מי יודע ולמי איכפת?!

אנה הייתה ילדה קטנה וחמודה, היו לה לחיים מנופחות ושיער כהה וחלק עם קוקייה לראשה. יום אחד החליטה אנה לצאת לטייל בעיר מגוריה ונתקלה בחנות החיות, היא עצרה להסתכל על החיות שבחלון הראווה וברגע שעיניה נפגשו עם הארנבים מבטה ננעץ בארנבת קטנה ולבנה. בדילוגים נכנסה אנה אל חנות החיות הקטנה וביקשה מהמוכר לראות את אותה ארנבת קטנה ולבנה, היא הייתה עיגול פרווה רך ונעים למגע. אנה החזיקה בארנבת וברגע שזו הסתכלה על אנה עם מבטה התמים והמפוחד הוציאה אנה מספר מטבעות מכיסה, שמה אותם על דלק החנות ויצאה בדרך חזרה אל ביתה עם הארנבונת. בשל צורתה היותה פרוותית, רכה ולבנה כמו שפנפנת חודש דצמבר, החליטה אנה לקרוא לארנבונת החדשה "קיקי". קיקי אהבה מאוד להתרוצץ בבית ולרוץ ממקום למקום אך העיקר אהבה לאכול פירות וגם מאוד אהבה לאכול ירקות ירוקים וטריים על כל סוגיהם. יום אחד, קיקי נשארה לבדה בבית, כולם עזבו ושכחו אותה מאחור, אמא של אנה הקטנה הלכה אל מקום עבודתה ואנה וחברה הקטן יאיר החליטו ללכת לסרט לבדם. קיקי הקטנה עמדה במרכז הסלון וחשבה לעצה, אם כולם יצאו ולא נשאר אף אחד בבית, אני גם רוצה לצאת לטייל בחוץ ולנשום אוויר צח ונקי. קיקי קפצה על עדן החלון של אחד החדרים ויצאה לה לטייל בחוץ, בזמן שהיא טיילה לה בשכונה היא הבחינה בגינה קטנה מלאה בפרחים וירקות ירוקים. קיקי רצה אל עבר שער הגינה אך מהר מאוד גילתה כי השער נעול והיא לא יכולה להיכנס אל הגינה, תוך ריצה הלוך וחזור לאורך הגדר גילתה קיקי כי לצידו של השער יש חור קטן אך היא לא יכולה להשתחל דרכו היות והחור היה קטן מדי. דרך החור יכלה לראות קיקי כי הגינה מלאה בשלל פירות וירקות ירוקים טעים וטריים והדבר עשה אותה נורא רעבה. קיקי חשבה וחשבה לעצמה, איך אוכל להיכנס לגינה ולאכול את כל הירקות הירוקים הללו? הרי אנה תמיד מספרת לחברותיה כמה אני ארנבונת חכמה, בוודאי אצליח לחשוב על רעיון להיכנס אל תוך הגינה. גוש הפרווה הלבנה החליטה לבסוף כי אם היא תחזור הביתה, לא תשתה ולא תאכל אבל תעשה הרבה כושר, היא בוודאי תרזה ואז תצליח להזדחל בתוך החור הקטן ולהיכנס לגינה. קיקי הקטנה חרה הביתה ואכן לא אכלה ולא שתתה במשך יומיים ואז החליטה לחזור אל הגינה הקטנה, היא גילתה שהיא אכן הרזתה והצליחה להזדחל על בטנה לצד השני. היא גילתה כי הגינה מלאה בשלל ירקות ירוקים טעימים, בעיקר מהסוג שהיא הכי אוהבת לזלול. כל הריצה והימים ללא אוכל ומים עשו את קיקי הקטנה רעבה נורא והיא החלה לאכול הרבה מאוד ירקות ירוקים טריים וצחים, היא טעמה מאלו ומאחרים ולא הפסיקה לאכול. כאשר החל לרדת החשכה החליטה גילתה קיקי כי בטנה מלאה והיא איננה יכולה לזחול בתוך החור הקטן בגדר החוצה. כאשר החל לרדת החושך ונהיה מאוחר קיקי התחילה לפחד ולהתגעגע לביתה, היא ישבה וחשבה והחליטה שוב לא לאכול ולא לשתות במשך יומיים. היא הייתה קמה ורצה מצד לצד של הגינה מבלי לאכול על מנת שתוכל לצאת ולחזור אל ביתה ולזרועותיה של אנה הקטנה. לאחר יומיים, קיקי הרזתה מספיק, זחלה מעבר לגדר ורצה אל ביתה לזרועותיה של אנה הקטנה, מכיוון שקיקי הייתה רזה נורא ורעבה נורא אנה הכינה לה צלחת גדולה של ירקות ירוקים ופירות. קיקי עמדה על עדן החלון והסתכלה על הצלחת הגדולה שאנה הביאה לה והסתכלה חזרה על הגינה הקטנה מעבר לחלון ושבה לעצמה בלב, כשהייתי מחוץ לגינה הייתי רעבה, כשיצאתי מהגינה אני עוד פעם מאוד רעבה, אם נשארתי רעבה באותה מידה למה בכלל רציתי להיכנס לתוך הגינה...

ההשראה לסיפור הינו שילוב של המציאות והסיפור "הארנבת של דייויד" שהוא הסיפור השני אותו תרגמתי מסינית. הקרדיט על הסיפור הסיני מגיע למורתי היקרה לין צ'יין או למי שהיא לקחה אותו ממנו. הסיפור הנ"ל הוא ברובו פרי יצירתי ועל כן אני מודה על הרעיון בלבד למורתי.

לצפייה בקובץ PDF של הסיפור "הארנבת של דוויד" בסינית:
לחץ כאן